הגורמים לצמיחת התנועה הציונית:
א. השפעת התנועות הלאומית באירופה
במהלך המאה ה-19, קהילות רבות (כגון היוונים) הצליחו להגיע לעצמאות מדינית. היהודים, שהתרשמו מכך, הבינו שעל מנת להגיע לעצמאות מדינית, עליהם לנקוט באותן פעולות. הם החלו לחקות את פעולות התנועות הלאומיות והחלה תודעה לאומית שהובילה להקמת התנועה הציונית.
ב. כשלון חברתי של האמנציפציה
במערב ומרכז אירופה ניתנה ליהודים האמנציפציה. האמנציפציה היא מתן שוויון זכויות חוקי ליהודים. האמנציפציה עזרה ליהודים רבים להשתלב במשרות שבעבר לא היה באפשרותם להשתלב, לדוגמא: משפחת רוטשילד שבבעלותה היו בנקים ברחבי כל אירופה, אלברט איינשטיין שהיה בורג חשוב במדע וכו'. עם האמנציפציה גברה גם האנטישמיות. לדוגמא: פרשת דרייפוס (1894). דרייפוס היה קצין מודיעיני יהודי בכיר בצבא הצרפתי. הוא הואשם בחשיפת מידע מודיעיני לאויב (לגרמניה). במשפטו הוסרו דרגותיו בטקס משפיל וההמון קרא "מוות לדרייפוס, מוות ליהודים" כלומר, הכליל את כל היהודים והאשים אותם במעשה. בנוסף, הספר "צרפת היהודית" שהאשים את היהודים שהורסים את התרבות הצרפתית וקורא לשלול אותם מכל זכויותיהם.
ג. גילויי איבה של השלטונות במזרח אירופה
במזרח אירופה לא ניתנה אמנציפציה. והיהודים שחיו שם סבלו מגילויי איבה של השלטון. דוגמא לכך היו הפרעות ביהודים ב-1881 שנקראו "סופות בנגב". לאחר רצח הצאר ע"י מחתרת מהפכנית, עיתון רוסי רמז כי היהודים אשמים בכך. מספר שבועות לאחר מכן החלו פרעות ביהודים שכללו שוד, הרס ורצח יהודים. פרעות אלו נמשכו כ-4 שנים והשלטון לא פעל כדי לעצור בעד המתפרעים, רק לאחר כמה ימים שכמעט סיימו מלאכתם.
ד. החשש לאובדן הזהות הלאומית עם תהליך החילון
תנועת ההשכלה היהודית הושפעה מתנועת ההשכלה אך התאימה את ערכיה ליהדות. מנדלסון, אבי תנועת ההשכלה, האמין כי היהודים צריכים לשמור על מסורת בביתם אך במקביל להשתלב בחברה האירופאית ("היה יהודי בביתך ואדם בצאתך"). יהודים שהלכו בעקבותיו התרחקו מעט מהדת (אך לא הפסיקו להיות מסורתיים), מה שנתן לגיטימציה לתנועה לאומית לפעול והיהודים יוכלו להתחיל לפעול למען גאולתם (בניגוד לדת האדוקה המאמינה בגאולת המשיח).
ראו גם: הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה הלאומית של העם היהודי, הגורמים לצמיחת התנועה הציונית.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / התנועה הלאומית היהודית
