למה דיון בלוגיקה מתחיל בדיון ביש?
לוגיקה הצורה בה המחשבה שלנו חושבת, לכך מדע הלוגיקה זה ההכרה של אופן החשיבה האנושית.
אין הבדל בין ההבנה של לוגיקה כפי שאריסטו מבין אותה לבין איך שהגל בין אותה.
הספר "מדע הלוגיקה" כותרתו מכווין ללוגיקה אך בעצם עיסוקו הוא באונטולוגיה, מכיוון שמתחיל בשאלת הישות. (הרי למדנו בלוגיקה שיש לתעלם מהתכנים ולעשות בצד הצורני).
הלוגיקה דנה בצורה של החשיבה, וכדי לעשות זאת יש לחשוב, (זה עיסוק בהבחנה בין תוכן לצורה) ומסקנה שלא ניתן להפריד בין השנים, מכיוון שכדי לדבר על חשיבה יש לחשוב.
למה בלוגיקה עוסקים במשפט "סוקרטס הוא בין אדם" , כי זה משפט שלא מחדש דבר.
רצינו לדבר על המחשבה, ולצורך כך הבאנו משפט שלא אומר דבר, מחשבה שאף אחד לא חושב אותה. לכן כדי פחשוב על צורת החשיבה יש לחשוב מחשבה אמיתית (אמיתי= שנחשב על ידי בני אדם).
(המשפט שלא נחשב, הוא משפט משעמם כי ברור מעליו).
משפט תאוטולוגי – משפט שלא מוסיף דבר, משפט זהות, הנשוא אומר מה שאומר הנושא, אין מתח בניהם, זה משפט משעמם, לא חושף דבר, לא חושב משהו.
לכן מדע הלוגיקה – רפלקסיה על החשיבה, שבו מתגלה צורת החשיבה.
לרוב ששואלים אדם על מה הוא חושב הוא חושב על משהו, ולא על החשיבה עצמה.
חשיבה על החשיבה היא עיסוק פילוסופי.
מה שעומד מול החשיבה הוא היש, הוא מנוגד לו. הפילוסופיה העתיקה רצו "להכיר את היש, כאשר הוא היש". ובכך אנו מסבירים איך דיון בלוגיקה מתחיל בדיון על היש.
"ישות, ישות טהורה ללא כל קביעה נוספת" – אני רוצה באמת את הישות הזאת, הישות הטהורה. ולא אומר אני חושב על הישות, כי מחשבה לא מתחילה כך, היא לא חושבת שהיא חושבת על הישות, אלא המחשבה חושבת את הישות, ושם מתחילה.
עתה יסביר מה חשבנו שאמרנו את המשפט הראשון.
"באי אמצעיותה הבלתי קבועה, אין היא זהה אלא עם עצמה, אף אין היא בלתי זהה עם אחר, אין בה כל שונות בתוכה היא , ואף לא כלפי חוץ". זה דבר שלא מתווך דרך דבר אחר, זה בלתי אמצעי ובלתי קבוע. והיא לא זהה, אלא עם עצמה. אין כאן הכוונה לריבוי של ישויות אלא, הישות היחידה.
כלומר הייתה לי מחשבה שהישות זהה לדבר אחר, ומחשבה זאת לא הכוונה. רצינו לדבר על היש, ועד כה אנו רק אומרים מה הוא לא. הכוונה להוריד כל זכר למסוימות, כי אנו רוצים לדבר על היש.
על היש אפשר לדבר על דרך השלילה, שלילה של מסוימות, כדי לדבר על יש טהור.
לפי פרמנידס לא ניתן לדבר באופן שלילי על היש – "היש ישנו והאין איננו".
הגל מנסה להגיע למושג של יש מופשט מכל תוכן.
היש לא זהה לעצמו, אלא הוא איננו זהה אלא לעצמו, זאת לאחר חשיבה של האפשרות שהוא זהה לדבר אחר. הוא לא א' לא שווה ל ב', אלא הוא א' = ב'.
"אין בו כול שונות" – הוא אחד מורכב לא מחלקים.(יש כאן דמיון עד גבול מסוים לשפינוזה).
יש שהוא טהור – הוא יש שאין דבר חיצוני לו.
"זוהי אי הקבעיות והריקנות בטהרתן. אין הישות דבר, שאפשר להסתכל בו…" – רצינו לדבר על היש, והפשטנו אותו מכול תוכן, קיבלנו ריקות טהורה.
"הישות… היא למעשה האין, לא פחות ולא יותר מהאין" – זאת המסקנה.
סיכום גס:
ללוגיקה יש שלושה ספרים:
- לוגיקה של הישות – בסופו יתברר שהעניין הוא המהות.
- לוגיקה של המהות
- לוגיקה סובייקטיבית או לוגיקה של המושג – פירושו מושג היש. (כי רק בסוף רפלקסיה עומד החשיבה, והיא האמת שעומדת מאחורי הדברים.).
הגענו למסקנה שהיש הוא אין, ושנדבר על האין נגיע למסקנה שהאין הוא יש.
