-עיקרון מנחה: האוטונומיה של התבונה, מסקנותיה מוחלות על המציאות. הדרך: שיטתיות לוגית, מחשבה רציונלית משקפת מציאות רציונלית, והדרך להכרה נכונה היא דרך לוגית (ולא אמפירית, למשל).
-שני עקרונות בסיס למחשבה: -עקרון השלישי הנמנע – כן או לא, אין אפשרות שלישית. –עקרון הסתירה – לא תיתכן טענה וטענה שסותרת אותה ששתיהן נכונות בו זמנית. את העקרונות הלוגיים של המחשבה מחיל פרמנידס גם על המציאות.
-הבחנה ראשונית בין ה"הווה" ו"שאינו הווה", דהיינו קיים ("יש") ולא-קיים ("אין"). עקרון השלישי הנמנע או שמשהו הוא הווה או שהוא איננו. לפיכך: הווה בהכרח או איננו בהכרח.
-למחשבה יש תוכן, ולא תיתכן מחשבה ללא תוכן, ולכן המחשבה אינה מסוגלת לעסוק במה ש"איננו". ה"שאיננו" אם כן, אינו ניתן לחקירה ואי אפשר לעסוק בו.
-מה שהווה, שהוא הדבר היחידי שניתן לחקור, הוא מושלם ואחיד, לא מתהווה ולא מתכלה ואין בו תנועה. (משול לכדור).
-ההווה לא יכול היה להיווצר משאיננו, כי האיננו איננו. ההווה גם לא התהווה ממשהו אחר, כי בתור הווה כל הווה הוא הווה וטבעו שווה. למעשה, ההווה הוא אחיד כי הריבוי מצריך היבדלות. אם ההווה התהווה אזי הוא (א) התהווה מלא-כלום או (ב) התהווה ממשהו אחר, ושתי האפשרויות פסולות, לפיכך ההווה נצחי.
-דרך ההיראות: השפה כופה הבחנות על המציאות האחידה וכך יוצרת ריבוי שהוא מוטעה מיסודו.
-האסכולה האליאטית (בעיקר פרמנידס וזנון): המהות קבועה, בלתי נעה ובלתי משתנה.
