הסיכום להלן הוא חלק ממאגר הסיכומים בפסיכולוגיה וסיכום הקורס מבוא לפסיכופתולוגיה
PTSD –היא תגובה לאירוע דחק בודד לפי הפסיכיאטריה לעומת תיאוריות אישיות שמדברות על אירוע מצטבר – פוסט טראומה או הפרעת דחק פוסט טראומטית לפי מיון פסיכיאטרי (ה-DSM) היא תגובה לאירוע דחק אחד. בתיאוריות אישיות מדברים גם על אירוע מצטבר. ויניקוט למשל מדבר על אנשים שגדלו ל"אם לא טובה דייה".אדם כזה מגיע בהתפתחותו האישיותית להתנהגות מופרעת בה הוא מפחד להתפרק.יתכן שאדם יעבור טראומה אחת ואח"כ טראומה נוספת שאחריה יפתח פוסט טראומה כי הטראומה הראשונה לא טופלה כראוי.יש מצבים טראומטיים מתמשכים. בכל מקרה בDSM מדברים על אירוע אחד שגורם ל…פוסט טראומה. (פסקה זו בעניין טראומות מתמשכות לא ברורה. מי שסיכם במחברת ויכול לבדוק פסקה זו מוזמן לתקן ).
מדוע אדם אחד יפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית ואחר לא ?:
גורמים שקשורים לאירוע הטראומתי עצמו וחומרתו. אמנם חשובה יותר הפרשנות לאירוע ופחות האירוע עצמו, אך אין להתעלם ממאפייני האירוע.
- חומרת האירוע הטראומתי- ככל שאדם קרוב יותר לאיום במוות, כך פחות חסין מפוסט טראומה.
- אופי האירוע הטראומטי – הוכח שטראומה שנגרמת עי אדם יותר קשה (בחוויה הנפשית) מטראומה שנגרמת עי הטבע. כשאדם מאכזב אותנו ולא גורם טבעי – הפגיעה קשה יותר .
גורמים שקשורים לאדם. להלן חלוקה בין גורמים מצביים לגורמים תכונתיים
גורמים תכונתיים
- סגנון התמודדות כללי– זו תכונה. אנשים שדרך התמודדותם ממוקדת בעיה, יתמודדו טוב יותר עם מצב טראומטי. הם "שמים בצד" את הרגשות ובעלי סיכוי קטן יותר לפתח פוסט טראומה מאשר אנשים ממוקדי רגש. כלומר משימתיות בטראומה היא הדרך הטובה לא לפתח פוסט טראומה.
- סגנון התמודדות עם מצבי חרדה– יש בקצוות הרצף אנשים שכשנקלעים ללחץ נוטים להכחיש בפני עצמם ולהדחיק את חווית הלחץ -טפוסים רפרסורים REPREESOR – מדחיקים/לא רואים את האיום. (כולם יודעים שבנם משתמש בסמים חוץ מהם). הם מדחיקים וכך רוצים להשתלט על האיום. בקצה השני של הרצף אנשים שמעצימים כל איום .עוסקים בו עיסוק יתר SENSITIZER –רוצים לשלוט באיום עי שליטה במידע- זהו סולם RS של בירון שחקר תגובות ללידה של נשים מטיפוסים אלה. הוא ביקש מהן לתאר את חווית הלידה לאחר שהתרחשה.כמו כן ביקשו מהאחיות לתאר את התנהגות היולדות וכן בדקו מימדים פיזיולוגים-מתח מול רוגע.הנשים הרפרסוריות דווחו כרגועות יותר בלידה מאשר הנשים מהסוג השני – SENSITIZER. כלומר אנשים רפרסורים- שיודעים בשלב האירוע הטראומטי להדחיק סיכויים לפתח פוסט טראומה קטן יותר.
- גורם "העלילות" במובן של –עלול להיות- פרדיספוזיציה – גורם שמסביר למה אדם מסוים בעקבות אותו אירוע יפתח פוסט טראומה והשני לא. אדם בעל אגו חזק ומנגנוני התמודדות והגנה יעילים יתמודד טוב יותר עם מצב טראומטי מאשר אדם בחולשה של האני עם מנגנוני הגנה לא יעילים. ייתכן שגם האדם בעל מנגנוני ההגנה הלא יעילים ובעל האגו הבלתי חזק יכול היה להמשיך את חייו בלי לפתח פוסט טראומה, אם לא היה נחשף לאירוע הטראומתי. ניתן לדעת זאת אם נבדוק איך התנהג האדם לפני האירוע.אם נגלה שהיה נורמטיבי לפני האירוע,סביר שפיתח פוסט טראומה בעקבות האירוע. (בסיכום המקורי רשמתי זאת בסעיף הבא.נראה לי שזה שיך לכאן – מי שכתב אחרת שיעיר
גורמים מצביים
- מצב הפרט בזמן הטראומה– אם כשקרתה הטראומה, היה עייף מאד,חולה פיזית, קם ממחלה, לא מסופק בעבודה, חיי המשפחה שלו היו מעורערים או בעייתיות אחרת בחיי משפחתו סמוך לאירוע. כל אלה גורמים שיכולים להחליש את עוצמת האגו ולגרום לאדם להגיב באופן פוסט טראומטי.
- אדם עם היסטוריה של אירוע טראומתי שהודחק ולא טופל– כשאדם חווה מאורע טראומתי לא משמעותי במיוחד אך מה שהופך אותו להיות פוסט טראומטי הוא העובדה שהדבר נקשר אסוציאטיבית לאירוע קודם טראומתי שהודחק ושלא היתה לו תגובה.
- תגובה פוסט טראומטית נדחית -אדם יצא מאירוע ללא בעיה,שב לתפקד. אח"כ הופיעה תגובה פוסט טראומטית בלי שהיה גירוי נוסף/טראומה נוספת.לכן התגובה נקראת תגובה נדחית.מניחים שהמצב התפתח באיטיות. אדם ניסה להחזיק את עצמו,בהדרגה יכולתו נחלשה לאט והיה "קש ששבר את גב הגמל" והאיש התמוטט. ההתפרצות יכולה להתרחש כעבור שבועות או חודשים מהאירוע הטראומטי.
- מעגל התמיכה החברתית –גורם נוסף חשוב מאד שמשפיע אם תפרוץ או לא תפרוץ תגובה פוסט טראומה. אדם ללא תמיכה חברתית- בודד, שמתנכרים לו, מהגר, מוחרם– הסיכוי שלו לתגובה פוסט טראומטית גבוה ביותר. בצבא ככל שיחידה יותר מלוכדת הסיכוי לפוסט טראומה קטן יותר מאשר ביחידה ללא לכידות בין החיילים.עוד בהקשר זה- הסרט של חיים גורי המכה ה 81 – ניצול שואה שבעת המפגש שלו עם קיבוצניקים שקלטו אותו בארץ שמע אותם מציינים שהוא מטורף. מבחינתו זו היתה המכה ה81 לאחר כל המכות שספג- זהו ביטוי למצב שבו אין לאדם שעבר טראומה גיבוי.
אפידמיולוגיה שכיחות התגובה הפוסט טראומטית-תסמונת פוסט טראומה נדירה ביותר בארצות ללא מדיניות רווחה וסעד. לא מתייחסים למצבים קשים אלה שם. למשל בסוריה בשל ריבוי טרור קשה, המדינה לא תטפל באנשים אלה בגלל ריבוי הסובלים וחוסר משאבי תמיכה.לכן,לא מפתחים שם תסמונות פוסט טראומטה. לעומת זאת, ישראל היא מדינת רווחה עם ערנות רבה מאד לפיגועים ולתגובות פוסט טראומטיות , יש שפה עשירה בנושא – טראומה לאומית, חוסן לאומי ועוד. מסיבה זו יש בארץ מקרים רבים של פוסט טראומה כי:
- יש כאן חברות שלמות שלא עברו קליטה ולכן מבחינת תמיכה חברתית הן הרבה יותר חלשות.
- יש בארץ קבוצות שאינן מזדהות עם ערכי עבודה ולכן אין בקרבן אילוץ פנימי נפשי להשתקם ולתפקד.
- הסיבות היותר שכיחות בארץ לתגובות פוסט טראומטיות הן תאונות דרכים- נפגעי התאונות מקבלים כספים ותגמולים. יש שאף קוראים לתופעה "נוירוזת תגמולים" –הכוונה היא שאחת המוטיבציות למצב פוסט טראומטי להמשיך או להתקבע היא קבלת הפיצויים/ הציפייה פיצויים. הפיתוי הוא לא להשתקם. חלק מגורמי השלטון משתף עם זה פעולה ומעדיפים לתת כסף יותר מאשר לשקם באמת.
