הסיכום להלן הוא חלק ממאגר הסיכומים בפסיכולוגיה וסיכום הקורס מבוא לפסיכופתולוגיה
תגובת דחק בעקבות אירוע משברי קשה ASR סבירה לאחר אירוע כזה ולכן לא מאובחנת בDSM כהפרעת חרדה מסוג הפרעת דחק פוסט טראומטית (נקרא גם "פוסט טראומה").
ASD -ACUTE STRESS DISORDER-הפרעה קשה בהתנהגות עקב אירוע חבלתי של דחק גופני או נפשי. בד"כ, האירוע חורג מניסיון החיים הרגיל. למשל שיטפון רעידת אדמה סופות טבע פיצוצים גדולים ועוד.
ההפרעות הפוסט טראומטיות באות לידי ביטוי ב:
- בתחום הרגשי AFFECT
- בתחום הקוגניטיבי תודעתי.
- בתחום הפסיכו מוטורי (רעד בלבול גמגום זיעה ועוד). לעיתים יש הפרעות בכל התחומים יחד.
משך הזמן:כל הסימפטומים של הפוסט טראומה או הפרעת הדחק הפוסט טראומטית נמשכים מיומיים לאחר האירוע (למשל פיגוע) עד 4 שבועות. מרגע האירוע ועד יומיים אחריו תגובות אלה לא ייחשבוASD אלא תגובות סבירות(ויקטור פרנקל- לעיתים במצבים מיוחדים דווקא התנהגות שנתפסת כלא נורמאלית היא הנורמאלית).מצב פתולוגי חריף זה ב3 המישורים יכול להתרחש תוך כדי המצב הטראומטי,ייתכן סמוך לאירוע,או מייד אחריו.(הקביעה שרק לאחר יומיים התסמינים ייחשבו לASD נקבעה לפי סטטיסטיקות.מסתבר שעד יומיים אנשים בד"כ מתאוששים מאירועים כאלה).
חשוב לציין – אין בהכרח קשר בין תגובות אלה לבין תגובה פתולוגית מוקדמת. כלומר הופעת תסמיני ההפרעה אינם מצביעים על כך שהלוקה בהם סבל מפתולוגיה בעבר.
PTSD– הפערת דחק פוסט טראומטית/נוירוזה פוסט טראומטית /בתר חבלתית– הפרעת דחק פוסט טראומטית היא אחד המושגים המורכבים בפסיכיאטריה כי מכיל זעזוע רגשי של פתאומיות שהלוקה בו מפרש אותו כמסכן את צרכיו החיוניים כמו ביטחון הערכה עצמית מעמד חברתי,או שלמות גופנית.בעקבות הזעזוע/האירוע הטראומטי, יש הפרה של האיזון ובעקבות זאת יש שורת סימפטומים שמשתנים מחולה לחולה בעוצמתם. לא חייב להיות יחס ישיר בין חומרת הטראומה לבין חומרת התגובה הפתולוגית והמשך שלה. טראומה קטנה או חבלה קטנה יכולה להביא לסימפטומים חריפים מאד (כדוגמת נפילה מאופניים שהשביתה אדם לגמרי). דבר זה ייראה פחות בASD ..
המצב השכיח הוא שהפרעת דחק פוסט טראומטית עם חלוף הזמן מחריפה והופכת להיות כרונית וקשה. לעיתים נדירות היא יכולה לחלוף מעצמה כעבור שבועות או חודשים- מצבים נדירים של החלמה ספונטאנית.
להפרעה זו יש גם אלמנט תרבותי . יש תרבויות בהן אין לגיטימציה להתנהגות פוסט טראומטית. תרבויות מצואיסטיות למשל שלא מאפשרות מקום לפורקן רגשי של גברים.
התמונה הקלינית– החוויה המרכזית של הפרעת דחק פוסט טראומטית היא תחושת פתאומיות הטראומה.רוב הסובלים מההפרעה ידווחו שהמרכיב המרכזי יהיה "פתאום".סימפטומים שמופיעים:
- תחושה פיזית,ירידה בתפקוד-בד"כ כאבי ראש, וסחרחורת גם לאחר השחרור מביה"ח.כושר ריכוז מופחת ויכולת לחזור לעבודה מופחת ביותר.לעיתים מנסה לחזור לעבוד,אך מפסיק כי לא עומד בלחצי העבודה.מרבה בעישון.חלק מהלוקים בהפרעת דחק פוסט טראומטית סובלים מנדודי שינה,חלומות מטרידים, סיוטים. תכני חלומות– הסיטואציה הטראומטית שוב ושוב או חלומות בריחה וחוסר אונים בקשר לחוויה.
- שכחה לאחור אמנזיה רטרוגרסיבית– מה שקרה בחייו עד האירוע. חלקית או שלמה (לא זוכרים כלום).טיפול יכול לשחזר את הזיכרון.
- ירידה בסף הגירוי-כשהוא בבית, כל גירוי קטן מעורר אותו (סף הוא הנקודה שמאפשרת לנו לעמוד בגירויים ולא להיות מוסחים).זה יכול לגרום לבעיות של רגישות לרעשים ולהפרעות קשב וריכוז. למשל דיווחים על אנשים שלא יכולים לעמוד בקולות של רדיו, צעקות ילדים וכו;
- טראומטופוביה-ביטוי נוסף למצב. אנשים שעברו תאונת דרכים,כל פעם שמתקרבים למקום התאונה נתקפים חרדה ומתרחקים מייד מהמקום.מוכר במיוחד בהלם קרב-אנשים לא יכולים לחזור ליחידה ממנה באו.לעיתים יימנעו מפעולות שמזכירות את המצב הטראומטי. לעיתים הסימפטומים מופיעים אך האדם לא יכול לזכור את הטראומה.מנגד יש מצבים שהאדם לא יכול להפסיק לשחזר אותה.
- א הדוניה– אי הנאה– הסימפטומים לעיל מלווים בירידה בחיוניות. אובדן תשוקה מינית. פיזית יש תלונות על אימפוטנציה מינית. התמונה השכיחה יותר היא הפחתה בתיאבון ולעיתים קרובות ירידה במשקל. הסביבה מתארת אותו כעצבני, תוקפני דרשן חסר סבלנות. מצד שני פאסיבי ואדיש, מסוגר מרוכז בעצמו ולא מעוניין בסובב אותו, מרגיש זר מנותק לסביבה.
- פגיעה בדימוי העצמי. במסגרת יחסיו עם הסביבה-יחסי האובייקט, ילדותי תלותי וחסר אונים – כי איבד את הדימוי העצמי שלו (זהו אדם המודע מאד ולכן סובל מאד כי לא איבד את בוחן המציאות שלו. לכן הפגיעה בדימוי העצמי שלו גבוהה מאד).
- אידיאליזציה -שכיח מאד בהפרעת דחק פוסט טראומטית. החולה מחלק את החיים ל2 תקופות– לפני ואחרי הטראומה.יש בכך שכבה תת מודעת ואולי לא מודעת.הוא באמת מאמין שהחיים לפני הטראומה היו טובים יותר.הוא מכחיש גם, בינו לבין עצמו, דברים טובים הקיימים אחרי הטראומה או דברים שליליים מלפני הטראומה. כך הוא מרגיש קורבן וזה עוזר לו להתמודד רגשית עם הירידה בדימוי העצמי שלו.
- "צמצום" –תופעת לוואי של הטראומה בהפרעת דחק פוסט טראומטית. אחד ממרכיבי חווית הטראומה היא הצפה (אדם מוצף בגירויים); אובדן "יכולת הניווט של הטייס האוטומטי" ופתאומיות. ההגנה האוטומטית על הצפה בגירויים היא צמצום/ הימנעות. בדומה להתנהגות באירוע פיזי (למשל טרור) בו ככל שאצמצם את עצמי אפגע פחות– כך גם פועלת ההגנה הנפשית. כשאני מוצף בגירויים,ככל שאצמצם את תגובתי הרגשית לעולם החיצוני אפגע פחות. לכן אדם שנחשף לטראומה ונכנס לפוסט טראומה, פועל באופן מצומצם, רוטיני יותר, לא אוהב שינויים כי האנרגיה שלו מושקעת בהתמודדות עם הטראומה. הופך להיות שבלוני/שגרתי –אישיות מצומצמת. תגובה זו היא סוג של הקהיה רגשית. במקרים רבים אותם אנשים, לפני הטראומה היו שונים – באישיותם לא היו מרכיבים של צמצום (מנגנון האוטיזם הוא שיא הצטמצמות כתוצאה מקושי להגיב לגירויים סביבתיים. אחת התיאוריות אומרת שאנשים שסובלים מאוטיזם מרגישים שהם מופצצים בגירויים, כי יש להם בעיה במערכת שמאפשרת ויסות חושים). דוגמה מהקשר הנורמטיבי– ככל שמזדקנים, נוטים להצטמצם- ולהיות "חסידי השגרה", מחשש שלא יוכלו לעמוד בשינויים וגירויים חדשים).
להפרעת דחק פוסט טראומטית יכולים להיות מספר גורמים וכמה שיטות טיפול. אחד הסוגים המעניינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית הוא מה שכונה "תסמונת מחנות הריכוז" שאפיינה ניצולי שואה.
