הסיכום להלן הוא חלק ממאגר הסיכומים בפסיכולוגיה וסיכום הקורס מבוא לפסיכופתולוגיה
ישנן מספר גישות בתחום הפסיכופתולוגיה המבקשות להסביר כיצד נוצרת התנהגות אבנורמלית ומהן מקורותיה.
מודל ביו רפואי: רואה באבנורליות מחלה, כבעיה פיזית ולכן פיתרון הבעיה נעשה בעזרת חיפוש סימפטומים כאשר הוא יגלה אותם הוא יאחד אותם לכלל תסמונת, יבצע אתיולוגיה – אבחון הסיבה לבעיה ולאחר מכן יחליט על הדרך הטיפולית. אבנורמליות נגרמת אם כן מליקוי גנטי או אי סדירות ביו-כימית וכן גורמים לקויים במערכת העצבים. לדוגמא סכיזופרניה לפי תאוריה זו היא נגרמת עקב הפרשת יתר של דופמין.
לדוגמא: סכיזופרניה לפי תיאוריה זו נגרמת בגלל הפרשת יתר של דופאמין (השערת הדופאמין) שתפקידו להעביר מסרים עצביים. הגיעו לזה כי נתנו לאנשים שסובלים מפרקינסון (בעצבים) חומר שמגביר את הפרשת הדופאמין הופיעו הזיות שמאפיינות סכיזופרניה. וכאשר אנשים נתלו סמים שגורמים להפרשת יתר של דופאמין הם חשו הזיות כמו בסכיזופרניה וכשנתנו לחולי סכיזופרניה חומר שמפחית דופמין הם התחילו לפתח רעידות של פרקינסון. למודל זה יתרונות גדולים הוא מדיד מאוד והטיפול הינו פשוט. הביקורת עליו הינו שהוא אינו פותר את הבעייה אלא רק מקל והוא מתעלם בהיבטים שאינם פיזיולוגים כגון השפעת הסביבה.
גישה התנהגותית: הגישה ההתנהגותית לאבחון אבנורמליות. שלטה משנות ה-20 עד שנות ה- 60 . הגישה ההתנהגותית התפתחה על רקע ביקורת על הגישה הפסיכואנליטית שאינה ניתנת להיחקר. מטרתה הינה לגלות את מקורות הלמידה האנושית. הנחת העבודה הינה שהסביבה היא מעצבת את ההתנהגות של האדם כמו כל יצור חי. ההתנהגות נרכשת על ידי הקישור בין גירוי לתגובה והחזרה עליהם דבר זה נכון להתנהגויות פשוטות ומורכבות. על פי גישה זו התנהגות אבנורמלית נלמדת כמו כל התנהגות אחרת (גירוי תגובה וחיזוק).
לדוגמא: אדם תוקפן כלפי אביו, לא מבטא את זה באמת ואומר קול אמר לי להרביץ לך, הוא מקבל על זה חיזוק ומאמץ את ההתנהגות הזו שמתחזקת ומעצבת סכיזופרניה. יתרון: יש טיפולים התנהגותיים שיש להם הצלחות בשטח. זה מעשי מאוד בחרדות. הביקורת: התנהגויות מורכבות אי אפשר להפסיק בטיפול התנהגותי ואי אפשר להסביר בהסבר פשוט של גירוי ותגובה. הטיפול– להפסיק את החיזוק או לתת חוזק להתנהגות אחרת. בטיפול בפוביות – חשיפה – פחד מג'וקים – איך נפטרים מפחד זה חושפים את בעל הפוביה למקום מלא בג'וקים המקרה הזה.
אחת התופעות האבנורמליות שזכו לטיפול דרך גישה זו היא הדיכאון (מצב רוח ירוד, פסימיות, חוסר תאבון וכ'ו). חוקר אמריקאי בשם זליגמן פיתח מודל של חוסר אונים נרכש. המודל הזה בא להסביר לנו את ההשפעה של מאורעות שליליים על ההתנהגות שלנו. בניסוי חוסר האונים הנרכש חשפו כלבים לשוק חשמלי שאי אפשר להתחמק ממנו, ומצאו שתוך זמן מסויים הכלב הופך להיות פסיבי, חסר מוטיבציה ולא מנסה להימלט. גם כשפותחים את הדלת הוא לא יוצא ושועט החוצה אלא הוא נשאר במקום וממשיך לקבל את השוקים.
לתוצאות דומות החוקרים הגיעו כשהם עשו ניסוי על בנ"א. הם חשפו אנשים לרעש נוראי ובזמן מסוים אנשים לא נלחמו ברעש גם כשהייתה להם אפשרות. היו סימנים בוטים של דיכאון- פסיביות ואדישות לגורלם. הם ניסו לקבל את גזר הדין ולא ניסו לשנות אותו. זה נקרא חוסר אונים נרכש- כלומר אתה שכנעת את עצמך שאין מה לעשות ואין מוצא מהמצב, וישלים עם המצב ב'- האדם מאמין שהגרום לדבר הזה הוא קבוע ולא זמני, כלומר זה יקרה כל הזמן. כל מה שאני יעשה יגמר לא טוב, כלומר המזל הרע רודף אותי.
אני כישלון בהכל. אדם כזה אומר שאם הוא נכשל במשהו הוא כישלון ב-ה-כ-ל.
המטרה של המטפל הקוגניטיבי היא לחשוף את עולמו הקוגניטיבי של המטופל, להכיר את הציפיות שלו, המחשבות שלו וכ'ו ולשנות את הייחוסים הטוטליים שלו.
גישה קוגניטיבית: הגישה הקוגניטיבית לפסיכופתולוגיה ואבנורמליות מסכימה עם הנחת היסוד של הגישה ההתנהגותית של גירוי תגובה חיזוק אלא גם עיבוד של המוח הקוגניציה. יש מתווך בין הגירוי לתגובות כגון מחשבות אמונות עמדות וכו' דברים הטמונים בהכרה המשפעים על התוצר של ההתנהגות. לפי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגות אבנומלית הינה התנהגות כאשר הייתה עיוות מחשבתי אשר הוביל לתגובה הלא נורמלית והטיפול יהיה לשנות את העיוות המחשבתי כגון שינוי מחשבות אמונות וכו' למשל אדם הנכשל במבחן ובכך חווה כי הוא כישלון הטיפול יעבד את המחשבות שלו שעיבדה את הציון של המבחן לתחושת הכישלון והדיכאון ושל אמונתו שהוא כישלון בכל דבר בכל מצב. הגישה הקוג' מוסיפה על הגישה ההתנהגותית את המרכיב המחשבתי קוג' בו האדם אינו רק תוצאה של גירוי תגובה חיזוק אלא גם יש את המתווך של הקוגניציה. היתרונות הם שהשיטה מדידה הטיפולים הם קצרים. הביקרות עליה היא שלא פשוט לשכנע אדם בכך שהוא שוגה והוא ימיר את מחשבתו לאפיק חשיבה אופטימי יותר ולפעמים להיפך האדם יכול להתחפר יותר בחשיבתו.
היתרונות הגישה:
א'- הטיפול הוא מקומי וקצר
ב'- הטיפול והבעיה ניתנים למדידה וקל "לקמט" את הבעיה.
החסרונות של המודל הקוגניטיבי-
א'- יש סיטואציות שכמה שאנחנו מנסים לטפל אנחנו לא מצליחים לשכנע את האדם. לפעמים הטעויות הקוגניטיביות עמידות בפני שכנוע וטיפול.
טיפול מוצלח כאשר יש אינטגרציה בין ההבנה הקוגניטיבית והחוויה הרגשית. רק להבין לא מספיק, כדי להשתחרר ממצב מסוים צריך להבין ושתהיה לזה התלוות רגשית. כדי להשתחרר מסימפטום לא צריך רק להבין מאיפה זה מגיע צריך גם מבחינה חווייתית להרגיש את זה.
גישה פסיכודינמית:– הבסיס הרעיוני של הדינמי הוא פסיכו- אנליטי. הטכניקות שונות
- עיקרון הרצף – אין דיכוטומיה בין נורמאלי לאבנורמלי אלא ישנו רצף (למשל פאטה מורגנה).
- כל התנהגות יש לה סיבה ומשמעות ורובן של הסיבות הן לא מודעות (התנהגות סיבתית)
- . לא מודע– אנשים לא מודעים באופן מלא לסיבות ההתנהגות אלא רק באופן חלקי
- קונפליקט- זהו לא מצב שנגרם בסיטואציה בעייתית, אלא נולדנו לתוך קונפליקט בין הרצונות והדחפים למציאות. ויתור על עצמי= נוירוטי. על המציאות= פסיכוזה.
- אדם ימשיך בהתנהגות גם אם היא גורמת לו נזק בכדי להינצל מכאב שהאדם בנה ע"מ להיפטר מהכאב הפסיכולוגי. הסימפטום- הפתרון, למשל דיכאון, הוא המצב טוב יותר לפי המדוכא מאשר הדרך הכואבת- המציאות. לפי חווייתו, זהו המחיר הקטן שהוא צריך לשלם.
- אינטגרציה– טיפול מוצלח יהיה באינטגרציה בין ההבנה הקוגנטיבית לחוויה הרגשית- יהיה שינוי בייחוס-תובנות (IN SIGHT)
בשונה מן הגישה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ששם מספיקה הבנה לטיפול הגישה הפסיכודינמית יש להגיע ל"תובנה" שילוב בין הבנה קוג' ובשלות / מוכנות רגשית (הכלים יכולים להיות כמו אמון במטפל ועוד).
הבעיות הגישה – ארוך טווח ולא מדיד
המודל האקזיסטנציאליסטי -הומניסטי. – המקור של הגישות הם פילוסופיות. הגישה הקיומית שואלת על היות האדם והעולם למשל חירות האדם המוות הבדידות הניכור ועוד. התרגום שלה לפסיכולוגיה היא הנסיון לחפש תשובות לקושי שבקיום האנושי ולחפש את הפתרונות בחיפוש המשמעות האמתיות והאותנטיות. וויניקוט פיתוח את העצמי האמיתי והעצמי הכוזב ואנחנו תמהיל של שני הדברים הללו. הגישה ההומניסטית הינה אופטימית יותר מן הגישה הקיומית ומתרכזת בעיקר ליכולת של האדם להיות מודע לעצמו ולהגשים את עצמו. לפי הגישות הנל האדם לא נולד לתוך קונפליקט אלא לחפש משמעות כאשר הסביבה אינה מאפשרת לאדם אז יווצר הקונפליקט כאשר ישנה קבלה ללא תנאי לא יהיה קונפליקט והוא יוכל בקלות לממש את עצמו אפילו בלא עזרה. משפט המאפיין גישה זו היא שהמטפל צריך לבוא ללא זכרונות וללא ייעוד מהמטופל כלומר המטופל הוא זה שצריך לעצב את הטיפול.
