שני פסוקים בספר בראשית פרק א' מתייחסים אל בריאת האדם:
בראשית א, פסוק כו'
"ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו ובדמותינו…"
בראשית א , פסוק כז'
"ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם"
קיימת סתירה: אותו / אותם. יחיד/ רבים
הפסוק בנוי בתקבולת כיאסטית: אלוהים, ברא, בצלם.
סיפור הבריאה מופיע פעמיים בספר בראשית פרקים א-ב. על פי חז"ל בפרק א' של בראשית מופיע סיפור הבריאה כללי ובפרק ב' סיפור הבריאה מפורט.
החלק הראשון של הפסוק עד ברא אותו זה הכלל. החלק השני זכר ונקבה – זה הפרט – איך ברא אותם? זכר ונקבה.
או; ברא יצור אחד שהוא דו מיני – חז"ל אומרים שהאדם הראשון נברא אנדרוגינוס (אנדרו –גבר, גינוס- אישה) כאשר יש לו שני צדדים צד בולט וצד שקוע. יש להדגיש שהאדם בצלם אלוהים – כלומר אלוהים הוא אנדרוגינוס. התפיסה היהודית היא שאלוהים הוא גם זכר וגם נקבה. כל דבר בטבע למעשה בנוי מזכר ונקבה. השלמות היא אחד. תפיסה זו מקבילה ומקבלת את שמה ממסורת דומה במיתולוגיה היוונית לגבי בריאת האדם.
בראשית רבא: פרשה ז-ח : "ותשת עלי כפיך"…"אחור וקדם צרתנו". אמר רבי ירמיהו בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון אנדרוגינוס בראו, זה מה שכתוב זכר ונקבה בראם. אמר רבי שמואל בר נחמן: דו פרצופים בראו – שני פרצופים. התפיסה הזו נמצאת לא רק במיתולוגיה היוונית אלא גם בקבלה בספר הזוהר (ספר הזוהר – נכתב במאה הראשונה לספירה ע"י רבי שמעון בר יוחאי במערה הספר התפרסם 1300 שנה אחרי באיטליה) הספר מקובל על כל עם ישראל פרט לתימנים מצנעא שמחרימים אותו. התפיסה שאסור ללמוד אותו ואת כל יתר תורת הסוד רק למי שכבר למד. המידע שם עמוק ומסוכן למי שלא יודע להתמודד עם סודות התורה. לסודות התורה יש השפעה על נפש האדם. ספר הזוהר מתייחס לעניין הזכר ונקבה בתורת הספירות. באלוהות יש 10 ספירות (מהמילה מספר) למרות שהוא אחד יש לו רבדים: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות. לפי התפיסה של הזוהר הספירות מחולקות ל 2 :
גבר |
| אשה |
|
|
|
חכמה |
| בינה |
חסד |
| גבורה |
| תפארת |
|
נצח |
| הוד |
| יסוד |
|
| 10. מלכות |
|
מכאן שאלוהים הוא זכר ונקבה ולכן בספר בראשית א' נבראים אישה וגבר "בצלם". "לשם יחוד קודשא בריכי ושכינתא" – כדי שהחלקים הזכריים והנקביים יתחברו. זה הפסוק בתפילות שנועד לזיווג להתקיים. נולדת הרמוניה, שלמות, שעולה לספירות העליונות. כל צורה שלא נמצאו בה זכר ונקבה איננה צורה עליונה. התפיסה שאלוהים אנדרוגינוס נמצאת גם בגמרא: הדביר הוא קודש הקודשים, שני כרובים (מלאכים) שני פסלי מלאכים עם כנפיים הם על פי חז"ל בדמות תינוק ותינוקת איש ואישה. בספר מלכים פרק ה' יש פסוק שמדבר על שלמה המלך שבנה את בית המקדש וגם את הכרובים (מלכים א' פרק ז' פסוק לו): "כמער איש וליות" – כאיש המעורה בלוויה שלו. רש"י אומר הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו. הכרובים בדמות זכר ונקבה מחובקים אולי אפילו נמצאים בזיווג.
הכרובים גבר ואישה בלשון הגמרא מעורים זה בזה. מופיע בספר דברים שליהודים אסור לעסוק בזנות. קדוש – פרוש. כך גם קדשה – פרשה על מנת לעסוק בזנות.
איש ואישה זכו? שכינה בינהם. לא זכו אש בינהם.
ביהדות ההמלצה היא להתחתן ולהוליד ילדים. קיום יחסי מין הינו למעשה האלוהות. (כאשר היהדות מדברת על נזירות הכוונה ליין ותספורת) האחדות משתקפת ביחסים בין הגבר לאישה. (כל איש שאין לו אישה אינו שלם)
מגילת איכה: זלזלו בה כי ראו ערוותה. – הצורים שבזזו את בית המקדש ראו את הכרובים מעורים זה בזה לא הבינו את עניין הקדושה וזלזלו בעם ישראל.
לסיכום, בריאתם של הגבר והאישה בספר בראשית פרק א' מבטאת במדרש ובקבלה את שלמותם הן של האלוהים (האנדרוגני) והן של הזוגיות שנבראה בצלמו.
סיכום זה אודות בריאת האדם בספר בראשית פרק א' בראי המדרש והקבלה הוא חלק ממאגר המשאבים בנושאי יהדות באתר טקסטלוגיה וכן מאסופת הסיכומים בתנ"ך או הקורס עיונים בספר בראשית.
אולי יעניין אותך גם:
סיפור הבריאה התנ"כי, התיאוריה המדעית וסצנה הוליוודית אחת שמגשרת בניהם
