יום אחד ישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר-יוחאי.
פתח רבי יהודה ואמר: ראו כמה יפים מעשיהם של הרומאים – בנו שווקים, בנו גשרים, בנו מרחצאות.
בתגובה לדבריו של רבי יהודה שתק רבי יוסי אבל רבי שמעון בר יוחאי ענה: כל מה שבנו, בנו אך ורק בשביל עצמם: שווקים – כדי להושיב בהם זונות, מרחצאות – כדי לעדן את עצמם, גשרים – כדי לקחת מכס. [קראו אגדה מקבילה ומעניינת במסכת עבודה זרה].
שמע את הדברים אדם בשם יהודה בן-גרים שישב לידם והלך וסיפר אותם עד שהגיעו לאוזניהם של השלטונות. כאשר שמעו הרומאים את דבריהם של החכמים קבעו כי רבי יהודה ששיבח אותם יתעלה לדרגת "ראש המדברים", רבי יוסי ששתק יוגלה לציפורי ואילו רבי שמעון בר-יוחאי שדיבר בהם רעות – יהרג.
למשמע הגזרה ברחו רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר והתחבאו, תחילה בבית המדרש ואילו לאחר שהתגבר המצוד של השלטונות הלכו והסתתרו במערה. נעשה להם נס ונבראו להם במערה עץ חרוב ומעיין מים. היו רבי שמעון ובנו יושבים ערומים בתוך החול (כדי לשמור את בגדיהם) ולומדים תורה, והיו מתלבשים רק כדי להתפלל.
שתים-עשרה שנים ישבו רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר במערה, עד שהגיע אליהו הנביא לפתח המערה ובישר להם כי מת הקיסר הרומי וגזרתו התבטלה. יצאו רשב"י ובנו מהמערה וראו אנשים שחורשים וזורעים (ולא לומדים תורה). עליהם אמר רשב"י: מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?! וכל מקום שהיו רבי שמעון בר יוחאי ובנו מביטים מיד היה נשרף.
יצאה בת קול מהשמיים ושאלה: להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!
חזרו רבי שמעון בר יוחאי ובנו למערה לשנים-עשר חודשים נוספים ולאחריהם יצאה בת-קול נוספת והודיע להם שעתה מותר להם לצאת. יצאו החוצה וכל מקום שרבי אלעזר היה מכה (במבטו) היה רשב"י מרפא. אמר רשב"י לרבי אלעזר: בני, די לעולם אני ואתה.
אפילוג: אמנם רבי שמעון הפסיק לשרוף דברים במבטו הביקורתי, אך לאחר שנים נתקל יום אחד בשוק באותו יהודה בן-גרים שסיפר את דבריו לשלטונות. נתן בו רשב"י מבט אחד – והפך יהודה בן גרים לערמת עצמות.
מקור: תלמוד בבלי, מסכת שבת, ל"ג ב'.
ראו גם: גרסת התלמוד הירושלמי לסיפור צאתו של רשב"י מהמערה
