חברה ומגדר: מגדר ומשפחה
מתוך: חברה ומגדר – סיכומים
המשפחה – התפיסה המקובלת היא שהגבר הוא המרוויח העיקרי מהנישואין. הסובלים ביותר מדיכאון הם גברים רווקים ונשים נשואות. למה, אם כן, רוצות הנשים להתחתן? מחקרים מראים שנשים נשואות ללא ילדים עובדות קשה יותר במשק הבית. גברים כשהם מתחתנים עובדים פחות במשק הבית. מחקר אוסטרלי על אלמנות מראה שנשים למעלה מגיל 60 שהתאלמנו הפחיתו 25% מעבודות הבית. נוכחות ו/או העדר האישה הם הגורם העיקרי המשפיע על כמות עבודת משק הבית שמבצע הגבר. השאלה מי עושה וכמה היא שאלה חדשה אולם גם בשנת 2006 מקבלים רוב בני האדם את החלוקה המגדרית המסורתית של עבודות משק הבית. לתא המשפחתי תפקיד בהסדרת היחסים החברתיים בין האישה והגבר. האישה מזוהה עם המשפחה והגבר עם הפרנסה. לפני הופעת הפמיניזם הייתה התפיסה הפטריארכאלית מובנת מאליה. הייתה יחידה גרעינית או מורחבת אחת בה הנשים דאגו למשק הבית, לגידול הילדים לפרנסה וכו'. מדובר היה במוסד אידיאלי המעניק חום ואהבה. מהי חשיבות המשפחה? 1. אינטימיות ורגשות. 2. סוציאליזציה – סוכן החברות מספר אחד לערכי החברה ולדפוסי התנהגות מקובלים הוא המשפחה. 3. לא נמצא עדיין תחליף אחד שיענה על כל הצרכים יחד – פרנסה, חום, אהבה, חינוך וכו'. לאבי המשפחה היו בעבר זכויות אבסולוטיות על משפחתו. הוא היה אדון הממלכה ויכול היה גם להכות את אישתו וילדיו. ( חוסך שיבתו שונא בנו ). היום ישנה הסכמה על כך שהמשפחה הוא מקום בו מתנהלים יחסי כוח. ישנו פירוק של תפיסות שהיו מובנות מאליהן. פמיניסטיות מעלות כמה ביקורות לגבי המשפחה: 1. אימהות ופוליטיקה של אמהות. ניצה ברקוביץ' מתייחסת להבניה הפוליטית – חברתית של האמהות. נושא ראשון בהקשר של משפחה הוא האמהות. האמהות היא אומנם משהו טבעי אך היא איננה מנותקת מפוליטיקה, כלכלה ומדע. היום ישנה הבנייה תרבותית ופוליטית של האמהות. אליזבת בדונטר מציגה במאמרה איך בימי הביניים לא היית האמהות במרכז והאישה נבחנה על פי יופייה, כישורי האומנות שלה, יכולת שירה וכו'. בעבר מתו 50% מהנשים בזמן הלידה. נשים רבות מסרו את התינוקות למיילדת, ילדים רבים מהשכבות הגבוהות בבריטניה יצאו לפנימיות ומהשכבות הנמוכות החלו לעבוד כבר בגיל צעיר. כאשר החל הקולוניאליזם האירופי נזקק הצבא לחיילים רבים והושם דגש על לידת ילדים. אמהות היא מכשיר פוליטי המובנה באופן שונה במקומות שונים ובתקופות שונות. רק במאה ה 18 החל להתפתח המושג של ספרות ילדים בעקבות מותם מחוסר הגיינה של תינוקות רבים. במאה ה 19 החלה החקירה בתחום הפסיכולוגיה של הילדים. האמהות הוגדרו כגורם מסוכן בגרימת הומוסקסואליות, אוטיזם, סכיזופרניה וכו'. נקבע שהילד צריך לגדול ללא אהבה ולהתחשל על מנת שיהיה מוכן לחיים. בתקופות שונות ישנן תפיסות שונות של האם הטובה. מהו המודל הנורמטיבי של האם. במאה ה 20 אמהות היא תפקיד ממלא, מספק ואחראי מאוד.פרויד קבע שהתפתחות לא תקינה תהיה קשורה תמיד באם. האמהות הפכה למקצוע. העמדתה של האם במרכז הטיפול מסירה את האחריות מהמדינה. כאן ניתן לראות אספקט פוליטי: המדינה משחררת את האם לחופשת לידה אך המדינה משוחררת מסבסוד וטיפול בילד. ההפלות הן עניין ציבורי. לחברה ישנן זכויות בלעדיות בהחלטה על הפסקת הריון של האישה. הועדה היא סוג של אקט חינוכי והמדינה רואה בהפסקת הריון מעשה שלילי. התנאים האופטימאליים להבאת ילד על פי התפיסה בישראל הם תא משפחתי יציב, תינוק בריא, תנאים כלכליים סבירים ואם בריאה. מדובר בהליך של משטור האישה. נשים שיחזרו לוועדה בפעם השנייה ייתפסו כמרדניות וחסרות אחריות. שיעור ההפלות בישראל נמוך יחסית למדינות אירופה. ייתכן וזה קשור לשימוש מושכל באמצעי מניעה וייתכן וקשור לאתוס החזק של האמהות. בועדות להפסקת הריון טוענות 54% מהנשים שההיריון הוא מיחסים אסורים וזה מבטיח את אישור בקשתן. ניצה ברקוביץ' לוקחת את האמהות למקום אחר. היא מדברת במאמרה על הבאת ילד לעולם כאספקט פוליטי. היא מדברת על נשים כרחם לאומי על רקע המיליטריזם הישראלי. ג'וזה ברונר כתב מאמר שכותרתו קולה של אמא. הוא מעלה אספקט נוסף בנושא האמהות. אחרי מלחמת העולם השנייה נוצר שיח פמיניסטי שמדבר על אמהות ומבקר אותה. הוא מציג זרמים שונים של שיח. קולה של אמא הוא קול שנכפה על האישה בחברה הגברית ורק כאשר היא דוחה אותו היא יכולה ליצור קול עצמאי. הוא מראה שיח דיאלקטי המתחיל בכפיית האמהות עד חיבוק מחדש של האמהות ע"י הפמיניזם הרדיקלי. סימון דה בובאר טענה שהאמהות היא שעבוד של האישה. אמהות היא עבדות המנציחה את נחיתות האישה לגבר, משאירה אותה בספירה הפרטית ומשעבדת אותה לגבר. שולמית פיירסטון טוענת שעל הנשים למצוא אלטרנטיבה להריון וללידה. מדובר בתפיסה שהייתה קיימת עד שנות ה70 וראתה באמהות מקור לחולשה. משנות ה 70 יש ותיאוריות פמיניסטיות חדשות הרואות באמהות מושג פסיכולוגי. האמהות מקנה לאישה שליטה בביתה. הקשר שלה עם הילד והילדה מקנה לה יתרון על פני הגבר. נציגות העמדות הללו הן דורותי דימנשטיין וננסי צ'ודורו. משנות ה 80 ואילך יש תיאוריות חדשות. האמהות היא פחות עניין ביולוגי ויותר עניין חברתי ופוליטי. אמהות היא כוח מפייס, מפשר. הגבריות היא כוח הרסני. מדובר בתפיסות מהותניות בהן לגבר ולאישה מיקומים ותפקידים שונים. נציגת גישות אלה היא אנדרה ריץ'. בשיח הפוליטי הגברים מדברים מתוך שירותם הצבאי ואילו הנשים מדברות מתוך הרחם ( היציאה מלבנון כדוגמא )הכוח הגברי נגזר מהשירות הצבאי והכוח הנשי מהאמהות. הצגתו של ברונר את שלושת השלבים של התפתחות המושג אמהות יוצר אמביוולנטיות. מה בעייתי באמהות? ככול שהטכנולוגיה מתפתחת כך נוצרות אפשרויות שונות להגדרת המושג אמהות. מי תהיה אימו של תינוק שגדל ברחמה של אישה אחת אבל נוצר מביצית של אישה אחרת?
נושא נוסף בהקשר של המשפחה הוא פירוק מבנה הכוח של המשפחה. המשפחה היא מושג חברתי בעל משמעויות מסוימות של חום ואהבה. בעבר היו למשפחה פונקציות רבות אבל עם השתנות החברה השתנו גם הפונקציות של המשפחה. בעבר למשל היה למשפחה תפקיד בהסדרת יחסי המין. היום אין צורך לחכות לחתונה בשביל לשכב עם בן הזוג. בעבר נתפסה המשפחה כיחידה כלכלית אחת ואילו היום גם הגבר וגם האישה עובדים ולכן הם עצמאיים כלכלית. בעבר הטיפול בזקנים וילדים נעשה במסגרת משפחתית. היום לא בהכרח. אולם עד היום מהווה המשפחה מסגרת לתהליך הסוציאליזציה. המשפחה היא מודל הנתפס כחיובי ע"י המדינה התומכת במודל זה. הדיבור על המשפחה הוא דיבור על מקום הרמוני ומלא אהבה בעוד שהמציאות היא לא בהכרח כזו. בתוך משפחות היום מתקיים אי שוויון הן ביחסים בין בני הזוג והן ביחסים בין ילדים להוריהם. בהקשר של יחסי הכוח במשפחה נדבר על אלימות בתוך המשפחה. בד"כ מדובר באלימות של הגבר כלפי אישתו וילדיו. בעבר היה מקובל שהגבר מכה את אישתו ולכן לא היה מקום להתערבות חברתית בעניין. משנות ה 70 עלתה מודעות לנושא זה. בריטניה הייתה המדינה הראשונה בה הוקמו מקלטים לנשים מוכות בשנות ה 70. אח"כ ארה"ב. לקראת סוף שנות ה 70 הוקמו מקלטים כאלה גם בישראל. לא קיים קשר ברור בין אלימות של גברים לבין מעמד סוציואקונומי. הדבר מקובל גם במעמד הגבוה וגם בנמוך. הטיפול הממסדי הוא טיפול באישה המוכה. היא צריכה לעזוב את הבית, את העבודה, את הסביבה המוכרת, לעבור למקלט לנשים מוכות, לגור בקומונה ולוותר על הפרטיות.
הנושא השלישי בהקשר של משפחה הוא חלוקת העבודה במשק הבית. קשור בהחלט ליחסי הכוח במשפחה. זהו הגורם השלישי בפירוק של הפמניזם את נושא המשפחה. בעבר הייתה משפחה מורחבת וכולם עבדו יחד בבית ובחוץ בהווה ישנה חלוקה מגדרית של עבודות משק הבית. ככול שהאישה עובדת יותר מחוץ לבית ישנה הפרטה של עבודות הבית – אוכל מוכן, מטפלת לילדים ומנקה.
ראו גם: המשפחה כמקום המגדר, מעמד והמאבק הפוליטי- הדוגמא של עבודות הבית -היידי הרטמן
לידתו של פולחן האמהות – אן הולט
