חברה ומגדר: פמיניזם מרקסיסטי
מתוך: חברה ומגדר – סיכומים
הפמיניזם המרקסיסטי (מתקשר לעיתים לפמיניזם רדיקלי) החל בשנות החמישים של המאה ה 20. עוסק בשוק העבודה וביחסי הכוחות בשוק העבודה. אנגלס כותב את The Origin of the Family Private Property and the State. מתאר שם את התפתחות המבנה המשפחתי הנוכחי, ניתוח היסטורי. בסופו של דבר הוא טוען שהמשפחה הנוכחית מייצגת את הקונפליקט המעמדי הבסיסי ביותר בהיסטוריה שבו הרווחה וההתפתחות של צד אחד מושג דרך דיכוי של צד שני. הטענה שלו היא שברגע שהתמסד רכוש פרטי בחברה האישה תלויה בבעלה ואצל הגבר התפתח אינטרס מובהק לשמור על הרכוש הפרטי ולדאוג שהרכוש יעבור רק ליורשים הלגיטימיים – ילדיו הביולוגים – שישאר במסגרת המשפחה, כלומר הוא מחייב את אשתו למונוגמיה. קיומו של רכוש פרטי ממסד יחס למוסר, ליחסי גברים נשים. לכן אנגלס משווה את היחסים בין בעל לאשה, לזנות. הוא אומר שנשים מוכרות את גופן לעבודות הבית תמורת תמיכה כלכלית. הוא משווה את הגבר לקפיטליסט שנהנה מהערך העודף שאשתו מייצרת. הבורגני רואה באשתו מכשיר ייצור בלבד של יורשים לגיטימיים, של שירותי מין, ושל עבודות בית. הטענה הייתה שכשאין רכוש פרטי אין לו שום אינטרס לשמור על יחסי המין של אישתו. זה ניתוח שלוקה בבעיה שכל התאוריה המרקסיסטית לוקה בו – ראיית הכול דרך הפריזמה הכלכלית. לפי אנגלס התנאים לשחרור הם לא שינוי תודעה מגדרית, אלא ביטול הרכוש הפרטי – מהפכה חברתית של הפרולטריון. התנאי השני הוא שנשים יעבדו בתחום הציבורי כדי שתהיה להן עצמאות כלכלית ואז לא יזדקקו לתמיכת הבעל. חיי הנישואין יתבססו רק על אהבה ויהיה שוויון. פמיניזם מרקסיסטי עכשווי ממשיך את אנגלס בטענה העיקרית והיא שההסבר לאי השוויון בין נשים לגברים בחברה נובע מזה שגברים מנצלים את כוח העבודה של נשים. הן מנוצלות בשני אתרים: במשק הבית ובשוק העבודה. יש קשר בין שני התחומים האלה. עד המהפכה התעשייתית נעשה הייצור החומרי בתוך משק הבית. המהפכה התעשייתית, והוצאת הייצור אל מחוץ לבית, לתחום הציבורי, יצרה הבחנה בין פרודוקציה – תחום ציבורי ורה-פרודוקציה (מילה שאפשר לתרגם גם כ"ילודה והתרבות") – בתחום הפרטי. מה שבפרטי הוא לא יצרני ולכן לא צריך לתגמל את זה, לכן זה לא מעניק סטטוס, תגמולים כלכליים. התפיסה הייתה שמה שקורה במפעל זה ייצור, מי שמייצר מקבל על זה תשלום. מה שקורה בתחום הפרטי, שקשור בעיקר לרבייה, זה לא יצרני ולכן לא מקבלים על זה סטאטוס, יוקרה, גמול. כל מה שנשים עושות בתחום הפרטי לא נחשבות לעבודה, אלא תופסים אותם בתור חובה, מובן מאליו, ייעוד נשי. הטענה הפמיניסטית המרקסיסטית היא שגם עבודות הבית הן פרודוקציה, גם הן ייצור, שיש להן ערך כלכלי ושימושי, כמו כל עבודה פרודוקטיבית אחרת – כמו עבודה במפעל. לא רק שיש להן ערך שימושי, אלא גם יש להן ערך עודף – בעבודתן בבית הן משחררות את הגבר ליום עבודה מלא. לכן העבודה היא בעלת ערך כלכלי. כשנשים עובדות רק במשק ביתן, הן כבר נמצאות בשוק העבודה. עבודה של נשים במשק הבית היא גלגל השיניים עליו נעה המכונה הקפיטליסטית. לכן הפמיניזם המרקסיסטי הציע שתי הצעות לשינוי: 1. קולקטיביזציה של עבודות הבית – להוציא את עבודות הבית לתחום הציבורי, המדינה תדאג לאוכל, לכביסה לחינוך וכו´. אחת הבעיות עם הטיעון הזה היא שלפחות מנסיון הקיבוץ, למרות שעברו לתחום הציבורי, עדיין נעשו עבודות אלה בידי נשים. השאלה היא איך ליצור את הנתק בין עבודות הבית לבין נשים. 2. תשלום על עבודות הבית מהמדינה. קמה תנועה Wages for Housework שטענו שכשנשים יקבלו תשלום על עבודות הבית זה יאפשר להן עצמאות כלכלית, ויבהיר את המשמעות הכלכלית של העבודות האלה, שיש לזה ערך כלכלי ולא מדובר בתחביב. הביקורת העיקרית הייתה שזה מנציח את הקשר בין עבודות הבית לנשים במקום ניתוק הקשר.
הפערים בין גברים לנשים מובילים לתלות של הנשים בבן זוגן, לעוני ולוויתורים של נשים רבות או על עבודה או על דברים אחרים.
על האפליה בשוק העבודה ניתן להסתכל מ3 נקודות מבט שונות: 1. סגרגציה לפי מין – היידי הרטמן: טוענת שהדיכוי הנשי נובע מחלוקת העבודה בשוק העבודה. מדובר בהבניה הירארכית. עבודות הבית נופלות באופן אוטומטי על הנשים. 2. איגודים מקצועיים – מישל ברט: מאשימה את האיגודים המקצועיים ביצירת הסגרגציה המקצועית והאפליה בשכר. המיומנות מקצועית ( לפי משלמים שכר ) הוגדרה על פי יכולותיהם של הגברים כך שכוח פיזי לדוגמא מוערך יותר מזריזות ידיים. בעזרת האיגודים בהגדירו הגברים את המקצועות כך שיזכו לעליונות על הנשים ולתגמול כספי גבוה יותר. 3. הטרדה מינית בהקשר של שוק העבודה: קתרין מקנון חילקה את נושא ההטרדה מינית לשניים. הטרדה מינית תמורת תגמול כספי או קידום או איום בפיטורין והטרדה מינית ללא תמורה. להטרדה המינית השלכות בתחום הכלכלי והפסיכולוגי.
