סיכום בתנ"ך: זכריה פרק ח
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – חורבן, גלות וגאולה
כדי להבין את הנאמר בזכריה פרק ח', יש לקרוא קודם בפרק ז' 1 – 3. העם שואל את הכוהנים והנביא שאלה הלכתית: עכשיו, כשבית המקדש השני הולך ונבנה, האם יש להמשיך ולצום את הצומות הנהוגים בעם לזכר חורבן בית המקדש? התשובה לשאלת העם מצויה בפס' 18 – 19 בפרק ח'. קודם לכן מנבא זכריה שבע נבואות נחמה לעתיד. בסוף הפרק, פסוקים 20 – 24 נמצא חזון לאחרית הימים, המתאר את עליונות ה' ואת מרכזיותה של ירושלים בעולם כולו.
הבטחות טובות לירושלים ולעם ישראל : 1 – 17.
בפסוקים הללו מפורטות שבע הבטחות בעלות שלושה נושאים משותפים: ה' יחזור לשכון בירושלים וירבה את אוכלוסייתה (פס' (1 – 8). ברגע שתסתיים בניית המקדש ישתפר המצב הכלכלי (פס' 9 – 13). הישועה מותנית בהתנהגותית מוסרית של העם (פס' 14 – 17).
"קנאתי לציון" (פס' 2) לקנא ל- פירושו לרצות בלעדיות, או גם לעשות מעשה נקמה בגלל האהבה למישהו (הבעל מקנא לאשתו, החבר לחברתו וכו'). גם כאן, אם כן, אנו מוצאים את המוטיב המתאר את ה' כגבר ועם ישראל כאישה.
מן ההבטחות הטובות לעתיד שמנבא הנביא ניתן ללמוד על המצב העכשווי ביהודה: ניתן ללמוד כי מעטים התושבים בארץ, הדרכים אינן בטוחות, המצב הכלכלי והחברתי הם בכי רע: "…שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה, וליוצא ולבא אין שלום מן הצר, ואשלח את כל האדם איש ברעהו" (פס' 10). כמו חברו חגי, גם זכריה מודיע לעם כי רק סיום בניית המקדש ישפר את המצב בכל השטחים הנ"ל.
הצומות יבוטלו וירושלים תהפוך למרכז דתי עולמי : 18 – 23.
בפרק הקודם שואלים תושבי יהודה את הנביא האם עתה, כשבניית בית המקדש עומדת להסתיים, יש להמשיך ולצום את הצומות הנהוגים לזכר חורבן המקדש? תשובת הנביא ניתנת בפס' 18: הצומות הנ"ל יהפכו בעתיד לימי שמחה וחג., גם זאת בתנאי שהעם יתנהג היטב, ויאהב הן את האמת והן את השלום, שלא תמיד כרוכים זה בזה.
הצומות הנזכרים הם: צום הרביעי – שבעה עשר בתמוז, יום הבקעת חומות ירושלים.
צום החמישי – ט' באב, יום שרפת המקדש וחורבנו.
צום השביעי – ג' בתשרי, יום הרצח של גדליה בן אחיקם, אחרון השליטים ביהודה.
צום העשירי – י' בטבת, יום תחילת המצור על ירושלים.
הפסוקים 20 – 23 הם חזון לאחרית הימים. יהיו אלה ימים של גאולה שלמה. ירושלים תהפוך להיות מרכז דתי – רוחני לעולם כולו. עם ישראל יהיה גם המורה הדתי לעולם כולו : כולם ילמדו מעם ישראל את הדרך לעבוד את ה' אלוהי ישראל. הנביא מצייר תמונה נלעגת של הגויים: עשרה אנשים יחזיקו בבגדיו של איש יהודי אחד ויבקשו ממנו שיעזור להם ללמוד את הדרך הנכונה לעבוד את האל.
קשה שלא להשוות את חזונו זה של זכריה לחזונם של הנביאים ישעיהו ומיכה לאחרית הימים (ישעיהו, ב' 1 – 4, מיכה ד' 1 – 4). בעוד שחזונם הוא אוניברסלי, נקי מכל רצון של נקמה, הרי כאן, אצל זכריה, ניכר רצונו של הנביא לנקום בגויים על סבלו הנוכחי של עם ישראל. מיכה וישעיהו חוזים גם קץ למלחמות בין בני האדם. בחזונו של זכריה חסר עניין זה, והוא גם נחות יותר מן הבחינה הספרותית – לשונית, שלב נוסף בירידת קרנה של הנבואה הקלאסית.
