התקבצו כי הזמן תמים / שמואל הנגיד – מילות השיר
הִתְקַבְצוּ, כִי הַזְמָן תָמִים / עַתָה כְקַו לֵילוֹת כְקַו יָמִים,
וּרְאוּ פְנֵי אֶרֶץ אֲשֶר לָבְשָה / סוּתֵי בְנוֹת מֶלֶךְ מְרֻקָמִים,
וּשְתוּ דְמֵי עֵנָב עֲלֵי וֶרֶד / צִצָיו כְשָנִי אוֹ כְמוֹ דָמִים,
וּרְאוּ פְנֵי עָלָיו אֲשֶר צָמְחוּ / יַחְדָו מְחֻבָרִים וּמַתְאִימִים –
כִפְנֵי יְפַת תאַר מְבֻשָמִים / דָבְקוּ אֱלֵי פָנִים מְאָדָמִים.
מתוך: סיכומים לבגרות בספרות –פרק שירה– שירת ימי הביניים
השיר "התקבצו כי הזמן תמים" של שמואל הנגיד הוא שיר יין.
עמדת הדיבור בשיר אופיינית למרבית שירי היין המקובלים בשירת ימי הביניים והיא למעשה מהווה הזמנת חברים להתקבץ יחד ולשתות במקום מסוים. המילה הראשונה של כל אחד משלושת הבתים הראשונים של השיר בונה את השלד הרטורי של השיר: "התקבצו"…."וראו"… "ושתו"… ובכך למעשה יוצרת סיפור. המבנה של ההזמנה הוא לרוב מבנה של טיעון התקבצו כי… הטיעונים המקובלים ביותר בעבור שתייה נוגעים לבואו של האביב ופריחתו של הגן.
בית ראשון
תפארת הפתיחה. בדלת של הבית הראשון של "התקבצו כי הזמן תמים" מופיע הנושא של שתיית היין. הבחירה במילה "התקבצו" היא בחירה מקובלת להזמנה לשתיית יין. "הזמן תמים" משמעו כי הזמן שלם, מושלם, על פי רוב הזמן אינו תמים במשמעות של הפכפכות הגורל והעיתים, אך כאן ועכשיו הזמן הוא תמים וזו סיבה מספיק טובה למסיבה. בסוגר של הבית הראשון של השיר מופיע ההסבר לכך שהזמן תמים כקו לילות כקו ימים, הכוונה בכך היא לזמן כפשוטו, זמן השוויון בין היום לילה. בנוסף, בתפארת הפתיחה של הבית נכתב במילים יפות "התקבצו" "כקו לילות כקו ימים". מרכיב נוסף של תפארת הפתיחה הוא חרוז פנימי בין הדלת לסוגר- תמים וימים. הטיעון לשתייה צובר עוצמה מעצם הדחיפות והבהילות המשתמעת מהמילה "עתה" כי מחר כבר לא יהיה שוויון.
בית שני
לאחר שבבית הראשון של "התקבצו כי הזמן תמים" צוין בנוסח ההזמנה זמן המשתה, מצוין בבית השני מקום המשתה והרקע למשתה: הארץ שפורחת בשלל פרחים שנדמים למשורר (שמואל הנגיד) כמו בגד של בנות מלך. פני ארץ- המובן הוא לא רק הגיאוגרפי (מטפאורה שחוקה) אלה בעצם האנשה (הפיכה לאנושי) של עלמה יפת תואר וטובת מראה הלובשת גלימת מלכות רקומה. האנשים המוזמנים למשתה נקראים לראות גם את פניה של בת מלך יפיפייה (יש כאן קישור אל הבית החמישי). "סות"- מילה יחידאית במקרא ומופיעה בפסוק: " אסריי לגפן עירה… ובדם ענבים סותה", הסות המרוקמת של הארץ אדומה, כי היא טבולה בדם ענבים –כלומר ביין. כאן בבית השני זה המילה והצבע האדום מופיעים באופן מרומז בלבד. סותי בנות מלך מרוקמים- הרקמה מזכירה שורה מתהילים, "כל כבודה בת מלך פנימה, משבצות זהב לבושה, לרקמות תובל למלך… בתולות אחריה רעותיה מובאות לך", הארץ בשיר לובשת כסות פרחים אדומים וזו השוואה לבת מלך בתולה הלובשת על עצמה כתנות פסים רקומה באדום של יין. הזוג האידיאלי- הזמן תמים, והארץ הלבושה כבת המלך, בא לציין את הזמן והמקום האידיאלי למסיבה למשתה ומהווה את ההזמנה לבאים.
בית שלישי
הבית השלישי של "התקבצו כי הזמן תמים" הוא מרכזו של השיר והוא עוסק סיין ושתיית היין באופן מפורש. ההזמנה של הדובר בשיר היא לשתות יין בגן הוורדים האדומים, היין מכונה על ידו דמי ענב – כינוי המרמז על מקורו של היין ויש בו גם התייחסות לסגולות הנוזליות והאדומות שלו. הסוגר בבית השלישי של השיר שם דגש על הצבע האדום של הורד כ "שני" ו "דמי". ערוגת הוורד היא המקום המתאים ביותר בעבור שתייה. את דמיו של הענב (היין) יש לשתות על פי המשורר על דמיו של הורד, נגיעה של דמים ודמים, דם הוורד ודם הענב, זהו שיא של השתלטות הצבע האדום שבולט כל כך בשיר. לפרח הוורד קורא המשורר ציצים למילה ציץ בשירת ימי הביניים כמו במקרא יש משמעות כפולה:
א- פרח.
ב- נזר (כתר) "ציץ הזהב נזר הקודש", פרחי הוורד הם כמו כתרים אדומים ובכך הם מחזקים את התיאור המלכותי של הגן.
בית רביעי
הנאספים שנקראו לפני השתייה להתבונן בפני הארץ נקראים לאחר השתייה להתבונן בפני הוורד. כך נוצרת סימטריה בין השותים לבין הוורד ובין היין והדם. השותים נתקבצו יחד ועלי הוורד צמחו יחד. פניהם האדומים משתייה של השותים בשיר הם כמו הפנים האדומים של הוורד. כך מתחברות שתי מילות הצופן של השיר והן מדגישות את הסימטרייה והתאומות המופיעים לאורך השיר. יום ולילה, "כקו לילות כקו ימים", הקיץ והחורף, השותים והוורד.
בית חמישי
בבית החמישי של "התקבצו כי הזמן תמים" הארץ מתוארת כמטאפורה לבחורת יפת תואר, בבית מתוארים גם השותים שפניהם אדומים, מבושמים ודבוקים אל הגביע, ל"מבושמים" יש שתי משמעויות.:
א- שיכורים קלות הכוונה היא לשותים.
ב- מבושמים בעל ריח טוב לפנים של יפת התואר.
ב-3 הטורים האחרונים של "התקבצו כי הזמן תמים" של שמואל הנגיד מופיעה תמונה של שתיית יין ומצוינים בה 3 אלמנטים: היין, הגביע, והשותים.
היין– "דמי ענב" מוזכר בבית השלישי בפעם הראשונה, שם האדום של היין מודגש על ידי המילה "דמי".
הגביע– הוא כמו וורד בצבע אדום כ "שני" או כמו "דמים". את הצבע שלו מקבל הגביע מצבע היין המשתקף בו, עליו של הגביע דומים לגביע של פרח ורד שהעלים שלו צומחים יחד ובהתאמה.
השותים-הפנים המבושמים והאדומים של השותים בשיר דבוקים אל הגביע.
