פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : מודעות
מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – תנו לנו לייק!
מודעות:
יש לנו שני מובנים בלהיות מודע.
- 1. מודעות רפלקטיבית
- מודעות רפלקטיבית: האמנה מסדר שני על אודות מצב נפשי מסדר ראשון(האמנה, תחושה, חוייה, וכיוב')
יש מודעות רפלקטיבית. במובן הזה לומר על משהו שהוא עם מודעות רפלקטיבית, זה לומר שיש לו מודעות מסדר שני. זה לומר שיש ליצור האמנה על אודות קיומו של המצב הזה. (ירון לא רק מאמין בחיים אחרי המוות [-סדר 1], אלא מאמין שהוא עצמו מאמין בהאמנה הזו [סדר 2]).
השאלה היא שוב, האם מודעות כזו היא מאפיין מבחין של מצבי נפש (כל מצבי הנפש, ורק מצבי הנפש).
יש כאן שתי התנגדויות מעניינות:
- אם אנו מתחייבים שמודעות כזו היא מבחינה, אז אנו אומרים שכל מצב נפשי בהכרח מלווה בהאמנה מסדר שני על המצב. זה יוצר לנו רגרסיה אינסופית, כי גם להאמנה מסדר שני צריכה עוד האמנה מסדר שלישי, וכן הלאה וכן הלאה.
- בעיה נוספת היא בעיה שהעלה פרויד, שטען שיש לנו מצבי נפש לא מודעים – התת מודע. זה אומר שיש לנו רציות והאמנות וכוונות, שלא מלוות בהאמנות מסדר שני, כי אנו לא מודעים אליהם.
לא אמרנו שאין מצבי נפש עם האמנה מסדר שני, אלא אמרנו שקשה לומר שזה מאפיין מבחין.
- 2. מודעות התנסותית
זה מוביל אותנו למובן השני של מודעות. מודעות התנסותית (פנומנלית).
- מודעות התנסותית (פנומנלית): מצב מודע במובן של מודעות התנסותית, אם יש אופן מסוים שבו הוא נחווה. יש לו איכות תחושתית אופיינית (המכאיבות של הכאב, המדגדגות של הדגדוג, המתיקות של טעימת השוקולד).
לומר שדבר הוא מודע זה לומר שיש אופן מסויים בו הוא נחווה. יש לו איכות תחושתית אופיינית (המכאיבות של הכאב, המדגדגות של הדגדוג). כל מי שחווה כאב מרגיש איך זה מרגיש לחוות כאב.
אותן איכויות נחוות נקראות "קוואליה".
הטענה היא שכל מצבי הנפש מאופיינים בקוואליה כזו.
אם נלך על חוויות רגילות של כאב וטעם, ברור שכן. השאלה היא האם מצב נפשי מאופיין באופן מסויים בו הוא נחוה. נעסוק בזה בהמשך.
אבל, נראה שלפחות חלק מהעמדות הטענתיות לא מאופיינות במודעות פנומנלית שכזו. לכן גם זה קשה לומר שהוא מאפיין מבחין של מצבי הנפש.
