הקשר הרומנטי בין שני האנשים החזקים ביותר בירושלים הוא לא יותר מרכילות והשערות היסטוריות, אך אין ספק שקורותיהם של אאודוקיה ויובנאליס מאפשרים הרבה מקום לדמיון בקשר ללילות שעברו בארמונות ירושלים והקשר הזוגי ששינה את פניה של העיר באמצע המאה החמישית. אאודוקיה התחתנה בשנת 421 עם הקיסר הביזנטי תאודוסיוס תוך שהיא ממירה את דתה הפגאנית לנצרות, אבל הצרות של הזוג התחילו כבר מהרגע הראשון. אאדוקיה התקרבה לסריס הממלכה התחמן כריספיוס שסכסך בינה ובין גיסתה החדשה, אחות הקיסר פולכריה. כאשר נחשף רומן בין אאדוקיה ואחד משרי הארמון, רצה פולרכיה אל אחיה הקיסר וכתוצאה משכנועיה שילם השר בחייו ואאודוקיה התחילה לארוז – עם הפנים לעיר הקודש. שם היא פגשה לראשונה את בישוף העיר הפעלתן והשאפתן יובנאליס ויחד רקמו השניים תוכנית להצבתה של ירושלים, שהייתה אז רק עיר פרובינציאלית, בחזית האימפריה והעולם הנוצרי. הצמד הקים מפעלי בנייה מפוארים של כנסיות, מוסדות ציבור, בתי חולים ומבנים אחרים, הרחיבו את חומותיה של העיר ואפילו נקטו במדיניות הלא-פופולארית של להיות קצת נחמדים ליהודים. לברית בין הקיסרית והבישוף היה גם פן רוחני ויחד הם הפכו לקול בולט בדיון התיאולוגי (והפוליטי) שהסעיר את העולם הנוצרי באותם ימים, האם יש לכנות את מריה "יולדת האל", כפי שטענו בירושלים, או "יולדת המשיח", כפי שגרסו בקונסטנטינופול?. אבל סיפורם של הזוג הירושלמי הזה מסתיים בבגידה. בשלב מסוים הרגיש יובנאליס שאאדוקיה מיצתה את יכולתה לסייע לו והוא התחיל לחפש את קירבתה של לא אחרת מאשר האויבת השנואה של אאדוקיה, אחות הקיסר פולכריה, במטרה לזכות בחסותו של הקיסר עצמו. אאודוקיה נאלצה להכיר בכך ששנואת נפשה הצליחה עוד פעם להכניס לה אחת ושאין לה ברירה אלא להכנע ולבקש סליחה. את שארית ימיה היא בילתה בירושלים, מסתגרת בארמונה וכותבת ספרים.
חזרה אל: סיפורי האהבה הגדולים של ירושלים
