פסיכולוגיה קוגניטיבית: תפיסת תנועה

פסיכולוגיה קוגניטיבית: תפיסת תנועה

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חזרה אל: פסיכולוגיה קוגניטיבית- סיכומים

הסף המוחלט לתפיסת תנועה (הכמות המינימאלית של תנועה הנדרשת כדי לחוש בקיומה של התנועה) בעבור נקודת אור במרחק 50 ס"מ מעינינו על רקע הקשר החזותי (תנועת הרקע) הקבוע, הוא 0.25 מ"מ לשנייה. בלי הקשר החזותי עומד סף זה על 2.5 מ"מ לשנייה.

למערכת התפיסה רגישות גבוהה לתנועה ביולוגית. קולטנים פיזיולוגיים מיוחדים לתנועה נמצאים החל ברמת הרשתית וכלה ברמת הקורטקס. הקולטנים המגיבים על שינויים בהארה הם גם אלה האחראים לתפיסת תנועה. הדימוי ה"רץ" על פני הרשתית מעורר את הרצפטורים המיוחדים שבעין ואלו משגרים אותות עצביים לקורטקס.

לפי גרגורי, יש שתי מערכות של תפיסת תנועה: מערכת דימוי רשתית, המוסרת את המידע המגיע מתנועת הדימוי החזותי על פני הרשתית (כאשר גוף נע גם הדימוי שלו על פני הרשתית משנה את מיקומו כאשר העיניים קבועות במקומן. שינוי המיקום על הרשתית הפוך לכיוון השינוי של הגוף במציאות.), ומערכת עין הראש המוסרת את המידע הקשור בתנועות העיניים. מערכת זו מאפשרת לנו לתפוס תנועה גם כאשר הדימוי של האובייקט הנע נשאר קבוע על הרשתית. מצב זה מתרחש כאשר עינינו עוקבות אחר חפץ נע – העיניים נעות בכיוון תנועת האובייקט במציאותו ותנועתו הנתפסת. כדי שתתרחש תפיסת תנועה, חייבים האותות המגיעים לקורטקס ממערכת דימוי רשתית וממערכת עין ראש להיות סותרים. כלומר, תתרחש תפיסת תנועה רק אם יש אות ממערכת אחת ולא מהשנייה או להפך. כאשר האותות זהים (יש אותות משתי המערכות או אין אותות מאף מערכת) לא תתרחש תפיסת תנועה.

קיימות שתי תיאוריות עיקריות המסבירות את תפיסת התנועה במערכת עין הראש וכיצד מערכת התפיסה מתאמת בינה לבין מערכת דימוי רשתית:

לפי תיאורית ה-INFLOW של שרינגטון, המידע במערכת עין הראש היא מידע אפרנטי, המתקבל כמשוב מתנועת שרירי העין. עלפי תיאוריה זו משוגר למוח מידע על תנועותיהם של ששת השרירים המניעים את העין כמשוב לאחר ביצוע הפעולה. הסדר הוא: המוח משדר לשרירי העין פקודה לנוע, שרירי העין נעים, המוח מקבל הודעה על התנועה שהתרחשה. העצבוב הוא עצבוב אפרנטי (נכנס). תמיכה: במוחם של חתולים נמצאו תאים המגיבים בהתאם למיקום העין, תאים אלו מגיבים בקצב שונה בהתאם למידת סיבוב העין וכיוונה והם מספקים את המידע הנדרש לקביעת מיקום העין.

לפי תיאורית ה-OUTFLOW של הלמהולץ, המידע במערכת עין הראש הוא עותק אפרנטי של הפקודה העצבית הנשלחת את שרירי העין. עלפי תיאוריה זו אין מקורו של המידע, המשמש בסיס לתפיסת התנועה, בתנועת השרירים אלא בפקודת המוח עצמו המשדר אותות עצביים אל שרירי העין הפוקדים עליהם לנוע. הסדר הוא: האזור במוח המופקד על תנועות העיניים משדר לשרירי העין פקודה לנוע, הפקודה יוצאת לכיוון שרירי העין ובו בזמן יוצא עותק שלה אל האזור במוח המופקד על תפיסת תנועה. לפי תיאוריה זו, המידע שהמוח מקבל אינו מידע על ביצוע התנועה (כפי שטוענת תיאורית INFLOW) אלא על הפקודה לנוע. העצבוב הוא אפרנטי (יוצא). תמיכה: נמצא במוחם של קופים כי תאים המגיבים למיקום העין מגיבים קודם שהתרחשה תנועת העין עצמה.

ההבדל בין שתי התיאוריות הוא באופן מעבר המידע ממערכת עין הראש לאזור במוח המופקד על תפיסת תנועה. תיאורית ה-OUTFLOW עדיפה שכן היא נתמכת בתופעת התנועה הפסיבית –  תנועה לא רצונית של העין (הזזת העפעף ע"י היד) גורמת לכך שדה הראייה נראה כנע בכיוון ההפוך לכיוון תנועת העין. בתנועה פסיבית לא נשלח מסר להזיז את העיניים מן האזור במוח המופקד על תנועות אלו. לפי תיאורית ה-INFLOW מאחר שהתרחשה תנועת עיניים (רצונית או פסיבית) אמור להישלח משוב על תנועת העיניים לאזור במוח המופקד על תפיסת תנועה. לפיכך, מערכת עין הראש אמורה להעביר מסר חיובי (+) כמו גם מערכת דימוי רשתית  (+) מאחר שהייתה תזוזה על הרשתית. לפי תיאוריה זו לא צריכה להתרחש תפיסת תנועה. לפי תיאורית ה-OUTFLOW מערכת עין הראש תעביר מסר חיובי רק כאשר התרחשה תנועה רצונית, כלומר כאשר מקורן של תנועות העיניים הוא בפקודה מהאזור במוח המופקד על תנועות אלו. בדוגמה זו מערכת עין הראש לא תעביר כל מסר על תנועה (-) ומערכת דימוי רשתית תעביר מסר חיובי (+) ולכן תיתפס תנועה. תופעת בבואת הגרר המיוצבת –  בבואת הגרר היא דימוי הנשאר קבוע ברשתית למשך כמה שניות. כאשר בבואת הגרר מיוצבת על הרשתית, מערכת דימוי רשתית אינה משגרת מידע על תנועה. כאשר תנועת שרירי העין היא רצונית מתקבל ממערכת עין הראש מידע על תנועה וכאשר התנועה פסיבית מידע זה אינו מתקבל. כאשר התנועה רצונית צריכה להיות תפיסת תנועה בניגוד למצב שבו התנועה פסיבית. (בניסוי הכתם זז כאשר התנועה הייתה רצונית וכאשר הייתה פסיבית הכתם לא זז). תופעות המתרחשות בזמן ששרירי העין משותקים מסיבה כלשהי –  במקרים בהם יש פגם אנטומי בשרירי העין או בשיתוק זמני של שרירי העין בתנאי מעבדה, העולם זז כאשר מנסים להזיז את העיניים אם כי בפועל אי העיניים זזות. תנועת הגופים נחווית באותו הכיוון שבו העיניים היו צריכות לזוז. הפקודות המוחיות להניע את העיניים קיימות על אף שהשרירים עצמם אינם נעים מחמת ליקוי אנטומי, ועל כן נתפסת תנועה (אין כל תנועה של דימוי על הרשתית).