סיכומים בפסיכולוגיה קוגניטיבית: מודל המאגר הבודד לעומת המודל הדו-שלבי של הזיכרון
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
חזרה אל: פסיכולוגיה קוגניטיבית- סיכומים
מודל המאגר הבודד לעומת המודל הדו-שלבי
שני המודלים מקבלים את קיומו של הזיכרון החושי, גם על קיומו של זיכרון לטווח ארוך אין מחלוקת. הוויכוח העיקרי הוא סביב קיומו של מאגר זיכרון לטווח קצר.
מודל המאגר הבודד – עפ"י מודל זה המידע עובר מהזיכרון החושי אל עבר מאגר בודד של זיכרון לטווח ארוך.
המודל הדו-שלבי של הזיכרון – עפ"י מודל זה המידע עובד מהזיכרון החושי לזיכרון לטווח קצר ורק לאחר מכן לזיכרון לטווח ארוך. יש חוקרים הרואים את הזיכרון לטווח קצר כמאגר ייחודי ויש חוקרים הרואים את הזיכרון לטווח קצר כתת קבוצה של פריטים בתוך הזיכרון לטווח ארוך. עיקרון ההכרעה בין 2 המודלים – עפ"י כלל הפרסימוניות (עיקרון הפשטות) כל עוד אין עדות לקיומו של מאגר זיכרון לטווח קצר הרי שאין סיבה להציע את קיומו. עם זאת ישנה מוטיבציה רצונית לחפש עדויות היכולות לתמוך ברעיון קיומו של מאגר זיכרון לטווח קצר ומקור המוטיבציה הוא החוויה הסובייקטיבית שאנו חווים כאשר אנו מנסים לזכור מידע לטווחי זמן קצרים כגון מספר טלפון שנעלם מהר מהזיכרון. ההבחנה בין 2 מאגרי זיכרון הוצעה לראשונה ע"י גימס אשר קרא למאגרים זיכרון ראשוני וזיכרון שניוני. לדעתו זיכרון ראשוני נוגע למודעות ממושכת לגבי גירוי נתפס או מצב נחווה מיד לאחר היעלמות הגירוי מן השדה התפיסתי. את הזיכרון השניוני מאפיינת העובדה שלפיה מה שנזכר מיוחס לעבר והשליפה ממנו כרוכה במתן רמזים מתאימים או בקיומם של רמזים כאלה. עפ"י הרעיון הבסיסי של מודל הזיכרון לטווח קצר, פריטים שנלמדו זה עתה או שנשלפו מתוך מאגרי מידע קיימים (זיכרון לטווח ארוך) נמצאים במצב גבוה במיוחד של נגישות ומימוש של מצב זה מתקיים כאשר פריטים נמצאים ברמה גבוהה של אקטיבציה. כלומר הגדרת הזיכרון לטווח קצר היא: האוסף של סך הפריטים ברגע מסוים ברמה גבוהה של אקטיבציה. מנגנון הדעיכה מגביל את הזמן שבו פריט יכול להימצא בזיכרון לטווח קצר. מידת השינון שהמידע עובר בזיכרון לטווח קצר קובעת אם יעבור אל מאגר הזיכרון לטווח ארוך. השינון משמר את רמת האקטיבציה דל הפריטים ובכך מונע את סילוקם מהזיכרון. רמת האקטיבציה ברגע נתון היא תוצר של יחסי הגומלין בין כמות הדעיכה לבין כמות השינון. לשינון תפקיד כפול: לשמר מידע כדי שלא ידעך מהזיכרון לטווח קצר ולאפשר למידע לעבור לזיכרון לטווח ארוך. בגלל תפקידו הכפול של הזיכרון ישנם 2 תהליכי שינון: שמור 1 – מאפשר למידע בזיכרון לטווח קצר להישמר מדעיכה, שימור 2 – התהליכים המעבירים מידע לזיכרון לטווח ארוך. לפי המודל הדו שלבי ביצועי הנבדקים במבחן היזכרות חופשית מודדים את פעילותם המשותפת של זיכרון לטווח קצר וארוך. חוקרים כמו מילר שדיווחו כי קיבולת הזיכרון היא 7 פריטים ע"ס מבחן טווח הזיכרון המיידי, נתנו בעצם הערכה גדולה מידי שכן הם מדדו את התוצר המשותף לשתי מערכות הזיכרון. אומדנים טובים יותר מראים כי הזיכרון לטווח קצר מוגבל ל-3-4 ביטים (יחידות מידע). ככל שהחומר מוכר לנו יותר כן קטנה כמות המידע החדש הכלול בו ולפיכך יכול כל ביט לכלול כמות גדולה יותר של פריטים. התהליך של קיבוץ פריטים וארגונם ב"מקבצים" נקרא הקבצה והוא מאפשר לזכור בעזרת הזיכרון לטווח קצר כמויות גדולות יותר של מידע. תהליך זה מסתמך על הזיכרון לטווח ארוך להפקת המשמעויות, כלומר, התהליכים אינם חד כיווניים אלא מתקיימים תוך אינטראקציה בין שני מאגרי הזיכרון.
המודל הסטנדרטי לזיכרון לטווח קצר מגדיר פריטים ברמת אקטיבציה גבוהה כפריטים בזיכרון לטווח קצר, כמו צלחות הלהטוטן הנמצאת באוויר. המודל הסטנדרטי מניח כי מצב האקטיבציה הנו מצב שברירי ביותר שכן אפשר לאבד את המידע במהירות דרך מנגנון הדעיכה. מנגנון הדעיכה מגביל את הזמן שבו פריט יכול להימצא בזיכרון לטווח קצר פעולת השינון היא פעולה שביכולתה להתגבר על מנגנו הדעיכה. תהליכי ההקבצה יכולים להגדיל את הקיבולת של הזיכרון לטווח קצר.
