מונחים בפסיכולוגיה: הגישה ההתנהגותית בפסיכופתולוגיה
הגדרה: הגישה ההתנהגותית בפסיכופתולוגיה – הגישה ההתנהגותית הביהייביוריסטית מטרתה לחקור ולגלות את עקרונות הלמידה האנושית במישורים השונים. הנחת היסוד הייתה ההנחה שהסביבה מעצבת את התנהגות האדם, וכי כל האורגניזמים ובכלל האדם מעוצבים ע"י סביבתם. התנהגות האורגניזם היא תוצאה של קישור בין מאורעות, כלומר למידה שהתרחשה באמצעות תגמולים ועונשים על דפוסי התנהגויות מהעבר. הנחה נוספת הייתה שדרך ניסוי אפשר לגלות איזה היבט של הסביבה משפיע על ההתנהגות וכיצד אפשר לשנותה. גורמים סביבתיים הם המעצבים את האורגניזם ואפם אפשר לגלותם בדרך של ניסוי אז ניתן ע"י שינוי הסביבה לשנות גם את האורגניזם. הנחה נוספת הייתה הנחה רבת חשיבות בכל הנוגע לטיפול באבנורמליות, שכן התזה שבבסיסה גורסת שהתנהגות אבנורמלית, ככל התנהגות אחרת, נלמדת באמצעות קישור בין מאורעות, תגמולים ועונשים. חסידי גישה זאת שללו כל עיסוק בתהליכים מנטליים תוך נפשיים שמנעו מאיתנו לראות, לבודד ולמדוד באופן מדעי. לא תיתכן חקירה מדעית אובייקטיבית של תכנים, המועברים לחוקר באופן עקיף באמצעות דיווח הגורם הנחקר. כל ההתנהגויות נרכשות דרך התניות קלאסיות ואפרנטיות. הבנת ההתנהגות מותנית בגילו הגירויים הסביבתיים, תגובת האורגניזם, החיזוקים והעונשים. שיטת הטיפול המוצעת ע"י גישה זאת מבוססת על עקרונות ההכחדה, ועיקרון יצירת סביבה חלופית לשם לימוד התנהגויות חדשות ומיגור התנהגויות קיימות בלתי רצוניות. גישה זאת מתעלמת ממכלול הראיות המעידות על נוכחותם של מרכיבים פיזיולוגים ברבות מההפרעות הנפשיות. היא מתעלמת מתהליכים תוך נפשיים כמו מחשבות ורגשות שמבדילים את האדם מהחיות האחרות.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
