מבוא לפסיכולוגיה – סיכומים: משתנים פרה-דיספוזיציונים של האנורקסיה
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה
משתנים פרה-דיספוזיציונים של האנורקסיה:
גורמים גנטיים: מבין 100 בנות נתונות בקניון יש סיכוי שבין 1-3 מהן יהיו אנורקטיות. אם ניקח תאומים זהים: אם לאחד יש אנורקסיה יש סיכוי של פי 47 שגם לשני יהיה.
- דופאמין– גם אנורקסיה קשורה לדופאמין- נערה שיש לה בעיה בדופאמין, יש לה סיכוי גבוה יותר לפתח אנורקסיה. (לעניין זה יש מעט הסתייגות כי גם לאחר שנערה מבריאה נצפות רמות נמוכות של דופאמין). כאשר נותנים תרופות לטיפול בבעיה בדופאמין, בעיית האנורקסיה לא נפתרת, אבל זה עוזר בבעיות הנלוות שבד"כ מופיעות עם האנורקסיה- דיכאון ו- OCD (הפרעה טורדנית כפייתית)
- ירידה בכמות הסרטונין יכולה להצביע על סיבתיות כיוון שכמות הסרטונין לא תמיד עולה גם לאחר שההרעבה מסתיימת. יכול להיות שזה יהיה גורם מקדים לאנורקסיה.
- נזק להיפותלמוס- אם נערה חווה שבץ מוחי באזור ההיפותלמוס או כשל שגרם לדם לא להגיע לאזור ההיפותלמוס והוא ניזוק- זה מכניס אותה לקבוצת סיכון והיא הופכת לבעלת פרה-דיספוזיציה.
גורמים חברתיים:
- דוגמנים, תקשורת, ריאליטי. מי שמגיע לשידור זה בד"כ נערות יפות, דקות, שמחפשות תהילה. "מיס אמריקה" הייתה רזה בחצי קילו משנה לשנה. אצל חברות מערביות שמושפעות ממדיה ותקשורת, והאסטטיקה של הגוף אלו דברים שתופסים את התעדוף העליון, הסיכוי שנמצא אנורקטיות גבוה יותר. זה גורם פרה-דיספוזיציוני.
- אנשים שעסוקים בגיל צעיר בגוף שלהם כמו ספורטאיות מצטיינות שעוסקות בספורט שקשור במשקל- אלו אנשים שיש להם פרה-דיספוזיציה לפתח אנורקסיה. כל דיאטה יכולה להתחיל אצלם בצורה טובה ואי אפשר לדעת איפה זה יסתיים.
גורמים פסיכולוגים טהורים:
- נערה שנחשפה לחוויה של חסך בשלב האוראלי המוקדם, האכילו אותה כל הזמן ללא קשר אם היא הייתה רעבה או לא, יכול להיות שהיא תפתח אנורקסיה בשלב מאוחר יותר בבגרותה. היא למעשה מתמכרת לתחושת הרעב שהיא חוויה שחסרה לה מהילדות.
- גורם פסיכולוגי נוסף הוא נערה שלא פיתחה ספרציה אינדיויאואציה בשלב ההתפתחותי המתאים, תאלץ לעשות זאת אח"כ באמצעות האנורקסיה. מחלה זו היא הדבר הטוב ביותר על מנת לפתח אישיות נפרדת. אמנם דבר חולני ואישיות חולנית, אך זה פותר את הסוגיה.
- נערות שחוו הטרדה מינית, האנורקסיה נחשבת אצלן כדחיית הנשיות. היא למעשה מבטלת את הסממנים הנשיים בגופה ובכך הן מגיבות לטראומה שחוו. יש פה גם רווח משני- נערות שמפלרטטות עם בנים וזוכות לתשומת הלב שלהם אבל למעשה לא רוצות שום דבר רציני שיצא מכך.
מחקר אורך שבודק בנות אנורקטיות לאחר שנה הראה כי 33% מאלו שעוברות טיפול, מתרפאות לחלוטין- כלומר הן מבחינת האוכל והן מבחינת המנטאליות. יש 50% מהבנות שהטיפול עוזר להן לעלות במשקל אבל התפיסה המחשבתית שלהן לא לגמרי תקינה. אצל 83% הנשים הללו יחזור המחזור החודשי. עם זאת יתכן שבגלל שהן סבלו מאנורקסיה במשך זמן ממושך, ההורמונים לא יחזרו למצב תקין- יהיו בעיות בפוריות, במצבי רוח. כלומר, יתכן נזק פיזיולוגי מצטבר. 33% מתוך ה 83% חוזרות לאחר כשנה למחלה. בניהן לבנות רבות ישנן חרדות חברתיות רבות- מה יגידו עליהן? מה יחשבו?
הצלחה ורפואה מהמחלה כולל בתוכו כמה תחומים: חזרה לאכול, הבראה מנטלית, הבראה רגשית.
לנערה שסבלה מאנורקסיה מגיל 8-14 תסבול גם מבחינה פיסיולוגית.
מה קובע אם הטיפול יצליח?
א. טיפול פסיכולוגי.
ב. גיל התפרצות המחלה.
ג. משך זמן המחלה.
סיכויי החלמה במקרים של בולימיה:
ב 40% מהמקרים ישנה החלמה מלאה, ב 40% מהמקרים יש תגובה חיובית אך לא ניתן לדעת אם זה הבראה מלאה. הבולימיות חוזרות למחלה בעקבות סטרס. האישיות הבולימית היא אישיות תלותית- יש בהן דחף בלתי נשלט וכפייתיות. ניתן להבחין בכך שגם בנות שנרפאות נמשכות לדברים תלותיים אחרים כמו אלכוהול וסמים. יש להן משהו לא חזק ויציב דיו באישיות שזקוק להישענות.
כדי לאבחן בצורה טובה את החולה, נדרש לשים לב לאופן התייחסותה למחלה:
- · בד"כ כשמדובר בהפרעה אגו סימפטומי (האדם חש בטוב עם המחלה שלו)- תהיה לו נטייה לאנורקסיה.
- · בד"כ כשמדובר בהפרעה אגו דיסטונית (האדם לא אוהבת את הימצאותו במחלה)- נטייה לבולימיה.
