עקרונות הצדק והמשפט על פי הנביאים
אחד מתפקידי הנביאים היה חינוך העם לציית לנורמות התנהגותיות ולציות לחוקים.
ישעיה א' 23:
בפסוק זה מוכיח ישעיה את המנהיגים (”שריך") הלוקחים שוחד בכדי להטות משפט.
"כלו אוהב שוחד ורודף שלמונים" – תקבולת נרדפת חסרה. שלמונים- שוחד. פירוש נוסף לשלמונים הוא תשלום בעד קיום המשפט הגורם לכך שרק עשירים יכולים לזכות בצדק.
עמוס ה' 12
שער העיר היה מקום מרכזי וחושב בכניסה לעיר שם התבצעו פעילויות ציבוריות רבות ושם לפעמים בחרו הנביאים לדבר.
עמוס בא בתוכחה לשופטים שהטו דין אביונים בשער העיר וכך רמסו את המשפט והיוו דוגמא רעה לעם. עמוס מאשים את השופטים בלקיחת שוחד מן הנאשם שביקש להימלט מעונש. עמוס מכנה את החוטאים "צוררי צדיק" ומידע אותם כי פשעיהם אינם סמויים מעינו ומעין ה' וכי הם יבואו על גמולם.
מיכה ג' 11:
מיכה מזכיר שלוש קבוצות שמעלו בתפקידם בשל שוחד:
–"ראשיה בשוחד ישפטו" –הכוונה לשופטים או שרים או המלך ששופטים את העם על סמך שוחד.
– "וכהניה במחיר יורו" כוהנים שבמקום להכווין את העם תפקדו לפי רצונו של המשלם להם.
–"ונביאיה בכסף יקסמו" – נביאי שקר המנבאים תמורת תשלום.
אותם חוטאים חושבים שה' עימם והם לא ייענשו גם אם יסורו מדרך הישר, מיכה מודיע להם כי בשל חטאיהם יחרב בית המקדש וי-ם תהיה כשדה חרוש.
האדם האידיאלי ושכרו – תהילים ט"ו 5
צדיקותו של האדם האידיאלי באה לידי ביטוי במעשים:
"כספו לא נתן בנשך"- לא הלווה בריבית.
"ושחד על נקי לא לקח"- כעד או כשופט לא לקח שוחד כדי לעוות את הדין (שוחד כדי להרשיע אדם נקי או לזכות אדם אשם).
שכרו: "עושה אלה לא ימוט לעולם" – לא ישבר לעולם (חוסן נפשי) או ששושלתו תמשך לעד.
