המיתוס הבבלי (מתוך עלילות גלגמש)
ככל הנראה הקימה אוכלוסיית העולם רעש שהטריד את האלים ממנוחתם ועל כן הם מחליטים להביא מבול על העולם. ההחלטה הייתה סודית אך האל אאה גילה אותה לידידו (בן-האדם) אותניפישתים ומייעץ לו לבנות ספינה והעלות אליה כל דבר חי. אאה בונה ספינה בעזרת אנשי עירו ולאחר משתה מעלה עליה את כל אוצרותיו, את בני-משפחתו ואת בעלי המלאכה. המבול (תוצאת שיתוף פעולה בין האלים) נמשך שישה ימים והסתיים ביום השביעי. אותניפשתים שלח שלושה ציפורים בכדי לבדוק אם כלו המים: יונה, סנונית ועורב שלא חזר וכך ידע שיבשו המים. אותניפשתים יצא, הקריב קורבנות לאלים ולאחר דין ודברים בניהם אלו העניקו לו חיי נצח.
קווי דימיון:
– בשני הסיפורים המבול הוא החלטת האלים
– בשני הסיפורים מדריך האל את הגיבור באופן בניית התיבה.
– בשני הסיפורים הגיבור מכניס לתיבה את משפחתו ואת החי (אותניפשתים מכניס גם בעלי-מלאכה).
– בשני הסיפורים המבול משחית את הארץ והחי עד יסוד.
– בשני הסיפורים נחה התיבה לבסוף על הר גבוה.
– בשני הסיפורים נשלחות ציפורים לבדוק את מצב המים, בשני המקרים מוזכרים יונה ועורב.
– בשני הציפורים מקריבים הגיבורים קורבנות לאחר היציאה מהספינה וזוכים לברכת האל.
– בשני הסיפורים ישנה לבסוף שבועה אלוהית שהמבול לא יחזור וניתן לכך אות (קשת בענן או המחרוזת של גבירת האלים)
נקודות שוני:
– סיבה להבאת המבול. בסיפור הבבלי הסיבה היא הרעש שעשו בני האדם שהטריד את מנוחת האלים (אנליל= אל הרוחות), בסיפור המקראי ההסבר הוא מוסרי- שחיתות בני-האדם.
– הצגת האל או האלים.במיתוס הבבלי מוצגים לעיתים האלים באופן מזלזל, כמו התיאור על כך שברחו לשמיים בעת המבול ובכו. במיתוס הבבלי מוצגים האלים כזקוקים לבשר הקורבן ונאספים כזבובים סביב אותניפשתים, מובן מאליו שבמקרא אין יסודות כאלו.
– אל יחיד מול אלים.
– גיבור המבול. נוח ניצל בשל היותו צדיק, אותניפשתים בשל היותו מקורב לאאה.
– תפקיד הגיבור לאחר המבול. במיתוס הבבלי זקוקים האלים לאדם כפי שמודגם בסיפור הקורבן, ה' מצידו מותיר את נוח בכדי שיצור חברה מוסרית מזרעו.
– שיטת הגמול. אאה בסוף הסיפור מבקר את אנליל על הגמול הקיבוצי שהנהיג ועל כך שבמבול מתו חפים מפשע. בסיפור המקראי מצויין כי כולם חטאו והיו ראויים לעונש למעט נוח.
– גמולו של הניצול.אותניפשתים זוכה לחיי נצח, נוח לברית עם ה'.
סיכום סיפור המבול והמיתוס הבבלי
נראה כי המקרא בבראשית פרק ו' הכיר את הסיפור הבבלי אך עשה לו התאמות לתפיסה המקראית ובה אפילו מועצמת תפיסה זו דרך הנגדה למיתוס. הסיפור המקראי דוגל במונותיאיזם המבוסס על ערכי צדק ומוסר ובו צדיקים זוכים לגמול, בעוד המיתוס הבבלי מציג אלים רבים הפועלים לפי אינטרסים והעדפות אישיות ולא בהכרח עוזרים לצדיקים.
