ההגות הציונית לדורותיה: סירקין ובורוכוב
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
סירקין
אני רוצה להפנות לשני ניתוחים של סירקין ובורוכוב, שהם מעניינים גם אם הם לא עונים על השאלה. שניהם רואים בארץ ישראל מדינה יהודית שתוקדם ותהיה סוציאליסטית. הציונות תקום וצריכה להקים ציונות סוציאליסטית. אחד הניסיונות המעניינים מופיע אצל סירקין כשהוא מנסה להתמודד עם השאלה של שנאת ישראל ופוגרומים אלימים. הניתוח שלו מעניין, כי מבלי שהוא מודע לכך כשהוא כותב בסוף המאה ה-19, הוא משרטט פרופיל סוציולוגי של תופעת הפשיזם שתתקיים 30-40 שנה אחרי. הפשיזם מופיע בחברה מקוטבת בין פרולטריון ובורגנות, זה ימין אבל לא ימין היסטורי. יש לו מסר סוציאלי, הוא נשען על שכבות הביניים, מעמד הפועלים בחלקו. סירקין הוא הראשון שטוען שיש בחברה המודרנית תהליכי המודרניזציה שלעיתים מרוששים חברות שלמות, ויש מעמדות ביניים קלאסיים שהופכים עניים מול חברה קפיטליסטית. הם הופכים לנושאים של שנאת ישראל. כמה עשרות שנים אחר כך אלו הן השכבות נושאי הפשיזם. הטענה שבחברה שנדמה שהיא מקוטבת, יש עוד משהו באמצע והוא יסוד וולגארי ואלים, זה ניתוח של סירקין.
עמ 150 "מי הם המעמדות נושאי שנאת ישראל? המעמד הבינוני…קורבן החברה השלטת". לסירקין אין שם לכנותם, הוא קורא לה מהפכנית קטלינית, רק מי שמכיר את ההיסטוריה הרומאית מבין זאת. מישהו ממעמד הפטריצים שהתרושש וניסה לגייס המונים מרוששים נגד המעמד העליון. "האנטישמיות של המעמד הבינוי היא תנועה מסוד קטליני.. לא מתוך עקרונות נעלים אלא דווקא מתוך עקרונות אגואיסטיים… מהתנועה האנטישמית"
המעניין אצל סירקין הוא שיש לדידו בעיה חברתית שלא ניתנת להסבר על ידי סוציאליזם.
בורוכוב
צד אחר של אותה דילמה מנסה לפרש בורוכוב. ניסיון להבין את שנאת ישראל והקושי לערב יהודים, חוצה את הניתוח המעמדי הקלאסי. הוא, בקטע נוגע ללב אומר שיש לחברה היהודית עצמה הבדלי מעמדות בתוכה. יש תעשיינים יהודיים, ויש פועלים יהודיים. כאשר פורצות מהומות אנטישמיות מה שבורוכוב מכנה ה"גביר היהודי", מי שעושה עסקים עם החברה, אומר שזה לא נוגע לו, אבל "הגביר היהודי שונא את ההמונים האלה הנרדפים על ידי אנטישמיות, אבל בו בזמן מעוררת זו האנטישמיות מחדש את הקשרים הללו, קשרים שנשכחו זה מכבר מלבו. אומלל הנהו הגביר היהודי ששתי נשמות שכונות בקרבו." שתי נשמות זה אזכור לגתה. נשמת איש אירופאי מפואר ונשמתו של פטרון בעל כורחו ואפוטרופוס לבני אמונתו, אלה מקופחי הגורל במזרח. מנסים לתאר כיצד במזרח אירופה שיש פרולטריון, כשדנים בהתנהגות שלהם, הפועל היהודי חש קרבה יותר גדולה אל המעסיק והמנצל היהודי שלו מאשר הפועל הפולני שעובד לידו במפעל. משום שמבחינה תרבותית כשיש משבר מי ששורף את הבתים זה הפולנים, לא משנה אם הם פועלים או בעלי הון. בורוכוב, וכדאי לומר בסוגריים, מנסה לתאר בניין של חברה יהודית בארץ ישראל, שתהיה חברה סוציאליסטית .הוא טוען , וכאן יש נימה חדשה שתופיע בצורה חזקה מאוד בתנועה העבודה בארץ ישראל, בא"י יש תנאים מעולים לסוציאליזם שאין באירופה. באירופה יש חברה מעמדית, וכדי לצור שם סוציאליזם צריך להפוך את סדר המדינה והחברה הקיימים ולשנות את ההתבססות על הקפיטליזם. בא"י אין עדיין בורגנות ואפשר לצור חברה סוציאליסטית בלי להפוך את המצב הקיים. חברה יהודית קטנה מאוד, חברת הרוב ברובים פלאחים, עניים, אין בורגנות גדולה ולכן לא צריך להילחם נגד עוצמות, כפי שעושים באירופה. נגד הממלכה הרוסית, נגד הבורגנות הצרפתית. הוא לא קורה לזה כך עדיין אבל זה ראשיתו של הסוציאליזם הציוני הקונטרוסטביסטי.
לגבי הדרך שבה בורוכוב רואה את המציאות הארץ ישראלית. ראשית כל, מבחינת החזית, הוא מקווה שבארץ תוקם ברית אינטרסים בין הפועלים היהודיים והפלאחים הערבים המנוצלים. זה אחר כך הופך להיות לאחד העקרונות של חלק מתנועת הפועלים והשומר הצעיר. מתברר שכמו בגרמניה וצרפת הסולידאריות הלאומית יותר משמעותית מהחברתית. הוא אומר דברים שמוצאים לעיתים אצל בן גוריון ובן צבי- כאשר בודקים מה מוצאם של הערבים בארץ ישראל, למרות שלאף אחד מאיתנו אין שושלת יוחסין כזאת, הוא טוען שאם בודקים זאת לגבי הערבים תושבי הארץ, יש להניח שחלקם הם צאצאי הערבים שפלשו למזרח התיכון, אחרי עליית האסלאם במאה השביעית. חלק צאצאי ההלניזם, וחלק יהודים שעברו התבוללות, וצריך לנסות להסביר להם שמבחינת המוצא אנו דומים וצריך לנסות להחזיר את הערבים לשורשים היהודיים שלהם. לדוגמא, במערת המכפלה, מוסלמים מתפללים באולם יצחק, שהוא הרי לקח את הבכורה מישמעאל. כנראה שיש יסודות יהודיים, עבריים. זה תיאור היסטורי מעניין עם עוקץ פוליטי חיובי. דוגמא של בורוכוב לחפש שיתוף ערבי יהודי.
