ההגות הציונית לדורותיה: הרצל בין ארגנטינה וארץ ישראל
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
כדאי לזכור שבתקופת הקונגרס הציוני הראשון הרצל יודע מעט מאוד על כך שבמזרח אירופה הייתה תנועה חובבי ציון, פינסקר כתב את האוטואמנציפציה, הוא לומד זאת מאוחר יותר דרך הקשרים שלו עם יהודי מזרח אירופה. באחד המסעות שלו לאנגליה לאותם ארגונים ציונים, הרצל מעיד ביומנו שהיה מישהו באודסה שכתב משהו מאוד דומה למה שהוא כתב במדינה היהודית והרצל כותב את שמו שלוש פעמים pinsger. הוא לא שמע את שמו אף פעם, וכותב שצריך לנסות להיפגש איתו, פינסקר כבר מת. מישהו אחר בלונדון אומר לו שיש תנועה שתומכות במושבות בארץ ישראל, הוא קצת יודע עברית ותראו מה יצא- chove ve zion. הוא יודע שיש ו' החיבור, וחושבי שאלו שני שמות נפרדים. הרצל לא מודע שיש התחלות, אבל מכנס לראשונה כינוס כלל אירופי, עם פרוגרמה שהיא הפרוגרמה של החיבור מדינת היהודים שצריך פתרון פוליטי למדינת היהודים. בחיבור מדינת היהודים, הרצל מדבר על יצירת המסגרות ובסוף הוא שואל- איפה? די דומה לפינסקר, ואז הוא לא הכיר את החיבור, הוא מדבר או על ארץ ישראל או על פלסטינה. שנה לאחר מכן הוא מדבר רק על ארץ ישראל. תנועה לאומית לא תהיה בארגנטינה. הוא נותן נימוקים בעד ונגד ומה שמושך אותנו לא"י – אגדה רבת הימים, המיתוס. ומה לארגנטינה- ריקה ורחוקה מאוד מאירופה, ואנו צריכים לצאת מאירופה, ומה שרחקו יותר טוב. ואילו פלסטינה, א"י קרובה מדי ומעורבת מדי בפוליטיקה. מה שיותר החוצה יותר טוב. בין כתיבת מדינת היהודים 1896 לקונגרס הראשון 1897 הוא מוריד את רעיון ארגנטינה לחלוטין.
