ההגות הציונית לדורותיה: תגובות בעולם היהודי לאלקלעי וקלישר
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
התנגדות רפורמית
חלק מההתנגדות, וכאן צריך להבין את המורכבות- ההתנגדות לקלישר הגיעה מצד רבנים אורתודוקסים מסורתיים, אבל חלק מההתנגדות הגיעה מזרם אחר וזו תנועה הרפורמה. במאה ה-19 גם ברדיקליות שלה וגם במה שהיא ניסתה לעשות יש להבין. זה היה ניסיון בעייתי של לתת תשובה לאנשים שרוצים לשמר את הדת היהודית בעולם שבו היהודים פועלים בתוך החברה הכללית. שינויים:
א. לתת מימד יותר אסתטי לחוויה הדתית והתפילה ולכן לבנות בתי כנסת יפים שיוכלו להתחרות בכנסיות.
ב. מוזיקה- עוגב, מקהלה של גברים ונשים.
ג. לשנות את שפת התפילה מעברית לגרמנית או הונגרית או אנגלית. לא בגלל התבוללות אלא כדי להפוך את התפילה למשמעותית.
ד. להעביר תפילה ליום ראשון, כדי שיוכלו לבוא לתפילה.
ה. פירוש חדש למושג הגאולה
ראשית הרפורמה טוענת שהיהודים הם לא עם אלא דת. והמשיחיות זו לא חזרה לא"י אלא גאולה היא גאולה אוניברסאלית כי היהודים שיש להם תורה ומוסר, יהיו אחד המכשירים המרכזיים כדי לקרב את העולם לגאולה. ברפורמה יש ויתור על המימד הטריטוריאלי הלאומי שחבוי בתפיסה המשיחית אורתודוקסית.
כאשר קלישר כותב דברים אלו, הרפורמים תוקפים אותו בדיוק על דבר זה- הם רוצים להיות יהודים גאים שחיים בברלין ובפוזנן ובליפציג.
יש מתח כי מצד אחד חייבים להידמות ומצד שני זה יכול להתפרש כהתבוללות. נוטלים מהאדם היהודי מרכיבים וסממנים חיצוניים, אבל הכי חשוב אין מרכיב יהודי אתני.
כאשר עולה מאוחר יותר התנועה הציונית המתנגדים הגדולים ביותר להרצל בהצלחה זה הממסד הדתי האורתודוקסי והרפורמי, ממניעים שונים. האורת' רואים בהרצל משיח שקר, והרפורמים מתנגדים לו בגלל החזרה למרכיב האתני. במאה ה-20 חלק גדול מהרפורמים שינו את דרכם.
כדאי שנזכור כשנגיע לדיון במשה הס. מאבק הזהויות נמצא ברבות מקהילות יהדות אירופה כי הם נמצאים באזורים חלוקים זהותית, מחפשים לתת זהות לא רק במצוות ובדת אלא גם בלשון, בהיסטוריה. גרץ כמו שראינו, מכניס את ההיסטוריה הנרטיבית היהודית כהיסטוריה יהודית לאומית כאשר הוא מחזיר את המימד הטריטוריאלי.
עדנה מאוחרת לקלישר ולאלקלעי
לאלקלעי ולקלישר הייתה עדנה מאוחרת. בתקופת פעילותם, לא הייתה להם תהודה, לקלישר יותר, אבל לרוב מתנגדים ולא תומכים. שנים אחדות אחרי מותם של קלישר ואלקלעי כתביהם לא היו ידועים. עם עליית התנועה הציונית הממוסדת ועליית קבוצה ציונית דתית, מה שלימים יהיה תנועת המזרחי ולאחר מכן המפד"ל, נעשה ניסיון רציני בתוך היהדות הדתית לאומית למצוא שורדים לרעיונות ציוניים או קדם ציוניים. ספריהם של קלישר ואלקלעי זכו למהדורות חדשות, ציטטות, בספרי לימוד או בתנועות נוער. הם מתחילים להופיע מחדש כי הם יוצרים את הקשר שמאפשר ליהודים דתיים למצוא את הקשר במסגרות ציוניות. דבר דומה נמצא אצל משה הס שהציונות שלו היא סוציאליסטית, והשומר הצעיר.
