ההגות הציונית לדורותיה: צבי גרץ
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
גרץ- תחילת ההיסטוריה הלאומית בכיבוש הארץ
צבי גרץ, הגיע מאזור גבול של גרמניה, הוא כתב בשנות השבעים של המאה התשע עשרה, וכתב היסטוריה של העם היהודי בגרמנית. היסטוריה של העם היהודי, לא של היהודים, לא של הדת היהודית. כשבודקים את התנועות הלאומיות של המאה התשע עשרה, עבור אחת מהן, כתיבה היסטוריה הובילה לחינוך לזהות לאומית. ההיסטוריונים במאה התשע עשרה עוסקים בגיבוש תודעות לאומיות. זה מה שגרץ עשה, וכדאי לזכור זאת. ספרו של גרץ, מאז 1870 ואילך, שם במרכז התודעה של יהודים רבים משכילים, בחלק מרקע דתי וחלק נשרו מהדת, שם במרכז זהותם כיהודים את ההיסטוריה היהודית. במסורת הדתית הממוקדת בפרשות השבוע בהפטרות, יש זיקה עמוקה להיסטוריה, אבל אל היסטוריה נרטיבית. מי שגדל עד אז במסורת האורתודוקסית, לא לומד את יהושע ושופטים, וחלוקת הממלכה בצורה הכרונולוגית. גרץ מנסה להוציא מהתנ"ך את הנרטיב ההיסטורי כמו היסטוריה של יוונים ורומאים וכ'. איפה מתחילים? יש הרבה נקודות שאפשר להתחיל- אברהם אבינו, יציאת מצריים, מתן תורה. גרץ, שהוא רב, לא מתחיל מאף אחת מאלו. הוא מתחיל ביהושע והשבטים שכובשים את כנען. זו לא בדיוק הנקודה הרגילה, למה הוא מתחיל בכיבוש הארץ? ולא מדובר בציונות, זה עוד לפני הציונות. מפני שכל היסטוריה של העמים מתחילה בכיבוש. מתי הגרמאנים הגיעו לגרמניה, מתי ההונגרים עבור את הרי הקרפטים וכ'. כמו כל עם שמתחיל ברגע שהוא מגיע מאן שהוא מגיע, ההיסטוריה מתחילה בכיבוש הארץ. זה יצר הרבה מאוד ויכוחים מסביב להכרעה הזאת. אברהם אבינו, מתך תורה וכ'- אלו דברים בעלי משמעות דתית מובהקת, גילוי שכינה בצורה זו או אחרת. וגרץ בוחר אחרת. אחד עשר הכרכים, בחלקים הראשונים נותנים משמעות היסטורית לתורה, כיבוש הארץ לפיו הוא עובדה.
הדת היהודית- דת רוחנית אל מול דתות הטבע
הדת היהודית ועם ישראל כנושא הדת היהודית, לפי גרץ, מתאפיינת על ידי מהפכה בהשוואה לדתות הקודמות, כל הדתות הקודמות הן דתות טבע, שבאיזשהו אופן מעריצות טבע, או כמו אצל היוונים, האלים נתונים לתאוות טבעיות כמו בני האדם- מריבות, קנאה, אהבה, שנאה. בדת היהודית היא איננה דת טבע, זו דת רוחנית שבה הטבע נוצר על ידי האלוהות. הוא לא האלוהות, הוא לא מקביל לו, הטבע הוא האובייקט של האלוהות. ביהדות יש דבר נוסף- אחראיות מוסרית של הפרט כלפי בוראו, בגלל התכנים הרוחניים של הדת. כשעובדים את אל הגשם, רוצים גשם, ולכן התוכן המוסרי נובע מהאל הרוחני כאשר האדם אחראי כלפי רוחניותו. קנאה ושנאה אלו מידות מגונות, ואיך אפשר לגנותן אם זה מה שהאלים באולימפוס עושים כל הזמן. אבל, המרידה הזאת בהערצת הטבע יש לה גם תכנים היסטוריים וגרץ רואה בהיסטוריה היהודית שני מוקדים, יש מוקד פיזי וזאת א"י וגם ההוויות הפוליטיות(מלוכה) שנוצרה בה, ויש הוויה רוחנית- תורת ישראל. והם קשורים זה בזה.
