ההגות הציונות לדורותיה: משה הס
- משה הס נפטר ב1895 בפריס.
- ממייסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה. ממבשרי הציונות.
- בשנות ה-50 הסתדרות העובדים יזמה את העלאת העצמות של משה הס מגרמניה המערבית בכנרת.
- היה קרוב מאוד למרקס. באחד המכתבים קרה לו "הרבי הקומוניסטי שלי".
- 1862: כתב את אחד הספרים הראשונים של ציונות מודרנית פוליטית "
- אין עד היום מהדורה שלמה של כתביו: יש בארכיון הציוני בירושלים, במוסקבה, במכון למרקסיזם-לנינזם. (חלק מהכתבים הציוניים, באופן אירוני היו ברוסיה).
- ספוט על איזור במערב גרמניה (לייד הנהר ריינס).
– עוד בימי הביניים היו אלו ערים עבריות מרכזיות בגרמניה (קולן – קולוניה, מיין – מגנטסה, ור מייסה),
– אלפים-עשרות אלפים יהודים שהיו שם (ככה"נ במשך מאות שנים).
– האיזור נכבש ע"י הרפובליקאים ומאוחר יותר ע"י נפוליאון.
– האיזורים "שוחררו" וסופחו לצרפת.
– הרפובליקה הצרפתית (1800) החילה עליהם את החקיקה של המהפכההצרפתית => שוויון זכויות ליהודים (הארץ הראשונה שנתנה זכיות שוות ליהודים באופן משפטי).
– היהודים שם זכו לאמנציפציה (היו שניים, אחרי היהודים הצרפתים עצמם, שלא היו בא הרבה יהודים): נפתחו בפני מערכות החינוך, בפני המקצועות החופשיים (רפואה ומשפטים).
– הנאה אדירה: חברתית, כלכלית, תודעתית, אינטלקטואלית
– 1818 המנצחים בקונגרס וינה (שקובע מחדש את גבולות אירופה) לוקחים מה"מנוצחים" ומספחים אותם לפרוסיה (מזרח גרמניה). חבל הריינס היה החלק הראשון במערב גרמניה שניתן לפרוסים.
– הממשל הפרוסי נכנס לדילמה חדשה עם היהודים (דילמה עם אופי אדמיניסטרטיבי) : היהודים שהיו בפרוסיה היו נסבלים, אך ממש לא שווי זכויות. עתה פרוסיה קיבלה חבל ארץ עם יהודים בעלי תפקידים משמעותיים בחברה. הייתה בעיה עם היהודים שלא היו להם זכויות.
– אבא של קארל מרקס (עורך דין מצליח) הוא אחד האנשים שמוצא את עצמו בסיטואציה הזו.
– במשך שנתיים השלטונות לא מתמודדים עם הסוגיה.
– מאוחר יותר הם מחליטים שיהודים שיש להם משרות ציבוריות יכולים להמשיך בתפקידיהם בתמורה לזה שיתנצרו (לא שוללים להם באופן ישיר את הזכויות).
– אנקדוטה: אביו של קארל מרקס כותב לשר מכתב בקשה שזה לא הגיוני. בסוף הוא התנצר בלית ברירה (אבל לא ניצר את בניו ואשתו) 1818 כשקרל מרקס נולד לא מטבילים אותו ולא מולים אותו.
– מה המשמעות: 20 שנה היהודים ב"גן העדן" האירופי, ואז מפסיקים להם אותה באופן ברוטאלי.
- בשנים של אחרי 1815 יוצאים מהאזור הזה מהפכנים (שברובם יהודים): היינה (משורר מהפכן עו"ד), קרל מרקס, משה הס => עברו לצרפת.
- בשביל היהודים האלו לעבור לצרפת=לעבור למדינה שהעניקה להם את האמנציפציה. רובם של המהפכנים היהודיים מגיעים מהאיזור הזה.
משה הס –
- משה הס התחיל כסוציאליסט: הפתרון האוניברסאלי כולל את הפתרון היהודי (בזה הוא לא שונה מיהודים נוספים שחשבו כך).
- הבנת חשיבות המלחמות הלאומיות: ספרו "רומי בירושלים" שואב מן הלאומיות האיטלקית של מאציני המדבר על "רומא השלישית" הרפובליקנית. הס סבור שהעולם אינו רק היסטוריה של מלחמת מעמדות (כפי שגרס מרקס), ההיסטוריה כוללת גם מלחמת לאומיות.
- ליהודים לא יהיה מקום באירופה במלחמת הלאומים הקיימת: הס למד שבעולם החדש הלאומיות תעלה וליהודים יהיה מאד קשה למצוא מקומם באירופה המתחלקת ללאומים.
- עליית האנטישמיות בגרמניה מחייבת פתרון אחר ליהודים: בגרמניה עולה אז כבר תנועה אנטישמית גזענית הבזה ליהודים. הס היה מן הראשונים שחזה את ניצני השנאה הגזעית הלאומית העמוקה ליהודים.
- · הפתרון: בית יהודי בארץ ישראל ההיסטורית. על כן, נוצר הצורך לפתור את בעיית היהודים בכלים מודרניים של לאומיות והתיישבות. הס הוא ציוני הרואה לנגד עיניו מדינה יהודית סוציאליסטית.
- המאפיינים הסוציאליסטים ביהדות: לדידו, המדינה שתוקם במדינת ישראל תהיה סוציאליסטית ברוח המוסדות הסוציאליסטים שלדעתו כבר מופיעים בתורת היהודים. (ולא סוציאליסט במובן האוניברסאלי כפי שהיה במקור).
– חקיקת התורה לא מקבלת קניין פרטי. (לעומת הנצרות הקפיטליסטית)
– הנחות קומונאליות הרווחות ביהדות, שנועדו למנוע מעמדות.
– השבת: הס מפרש את השבת במשמעותה הסוציאליאתה ועבדך ואמתך. הוא מתבונן בקהילה החסידית בה יש מידה רבה של סולידאריות ורואה אותה כמשובצת תכנים חברתיים רבים. על כן, לקהילה יהודית בארץ ישראל יש סיכוי רב יותר לפתח מסורת סוציאליסטית בשל הרגליה הקיימים.
- ישראל כחלק מפרויקט שחרור לאומי כללי שתנהגי צרפת: כיצד תקום מדינה יהודית במזרח התיכון העותמאני? לפי הס, כפי שצרפת של נפוליאון הראשון עד השלישי סייעה ללאומיות שונות, צרפת כמבשרת רעיונות הקידמה תסייע ליהודים להקים מדינה בארץ ישראל. כשתקום מחדש יהודה, יקומו מחדש הנסיכויות של סוריה ומצרים. אם כן, זהו פרוייקט שחרור כללי לו תהיינה שותפות אף המדינות הערביות (התנועות הלאומיות הערביות טרם קמו).
- · מוכנות לוותר על האידיאל המושלם, כדי לקבל את העם "כמו שהוא": באחד מהפרקים האחרונים של ספרו, הוא מנסה להשיב לסתירה שבין משנתו הסוציאליסטית (תפיסתו האידיאלית, לפיה לא צריך להיות טקסים דתיים) לבין רעיונות של תקומת בית מקדש שלישי והקרבת קורבנות (שהיו רווחים). הוא מציע לתחום מקומות מסוימים בהם ניתן לבצע טקסים שכאלה, ולהגביל את האנשים שיכולים להקריב קורבנות. הס מקווה שבסופו של דבר בשל התקדמות העולם והדת לא תהיה חזרה למנהגים משונים וברברים כאלו. עם זאת, הוא נכון להבין שהעיסוק בחומרים אנושיים אי אפשר להגיע לאידאל מושלם.
