מבוא לסוציולוגיה: סטייה על פי הגישה האינטראקציונית

מבוא לסוציולוגיה: סטייה על פי הגישה האינטראקציונית

ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

גישה אינטראקציונית

  • הגדרת מצב משותפת מובחנת משל הקבוצה הדומיננטית – בגישה האינטראקציונית הגדרת מצב משותפת נוצרת בתוך הסיטואציה ועל כן אנשי הגישה האינטראקציונית יהיו קשובים במיוחד בסיטואציות שיש בהן קבוצה קטנה מסיבות כאלו ואחרות מיוצרת בה הגדרת מצב שעבור הקבוצה המרכזית תחשב כהגדרת מצב סוטה, בניגוד לגישה הקונפליקטואלית ההנחה כאן לא תהיה שהקבוצה החזקה בחברה קובעת הגדרה או יוצרת הבחנות, אלא שזה משהו שמופיע מתוך הקבוצה הקטנה.
  • גופמן – עוסק בסטייה לא מעט – הוא חקר מוסדות כוללניים כחלק ממחקר שנעשה בבתי חולים לחולי נפש – שני המושגים המרכזיים שאנחנו רוצים לקחת מגופמן לדיון בסטייה הם סטיגמטיזציה וקריירה סוטה – סטיגמטיזציה = תיוג.
  • סטיגמטיזציה – אנחנו מדביקים הערכה חברתית שלילית להתנהגות או לתכונה מסוימת. האדם או הפעולה שנעשית נתפסים כשליליים על ידי החברה. אין תפיסה של מאפיין שלילי של הפעולה ושל האדם עצמו, אין תפיסה אינהרנטית של פעולות מסויימות כפעולות רעות מבסיסן אלא דיון על האופן שבו חברה מגדירה פעולות מסויימות של אנשים מסויימיים בקונטקסטים מסויימים כשליליות. מה שמעניין את גופמן הוא התהליך שבמסגרתו פעולה מסויימת מדביקה לאדם שעשה אותה תו שלילי. התהליך שבו פעולה או מעשה שמוגדרים על ידי הסביבה כשליליים הופכים לתיוג/ לתג שחל על האדם כולו זה תהליך שמעניין את גופמן. איך מאדם שעשה פעולה סוטה הוא הופך לסוטה, או קבוצה שעשתה פעולה סוטה הקבוצה הופכת לקבוצה סוטה. ולפעמים גם להפך, דהסטיגמטיזציה (כמו שאנחנו מנסים לעשות לנכים וכו').
  • מחלה או נכות כמושא של סטיגמה. גם אם לא נסכים שזו סטייה היחס שהחברה מפנה אל המחלה או הפגם הגופני הם כאל סימנים של סטייה שגוררים הרחקה והסתגרות – יש לנו נטייה להתייחס לאנשים שהם נכים או בעלי פגם מולד/פיזי/מראה כאל מוזרים כאל מי שכלל לא אמורים להיות מעורים בחברה. הטענה של גופמן היא שהאדם הנכה (הקרירה הסוטה) הרבה פעמים מפנים את האופן שאחרים מתייחסים אליו, והרבה פעמים הוא מתחיל להתייחס לעצמו כאל מי שהוא בעייתי פגוע ופחות מוצלח ולכן הוא מפתח קריירה של סטייה, האדם מתייחס לעצמו כמוגבל ופועל ככה. לכן הסיכוי של האדם ה"סוטה" להיחלץ מהתהליך הזה מהמיקום שהחברה מעניקה לאנשים "סוטים" הוא סיכוי קטן. אנשים מפנימים את התפיסה החברתית הזו וזה מגביל את אופני הפעולה שלהם ואת סיכויי החיים שלהם – סוציאליזציה. איך התהליך עצמו קורה?

בקר:סטיה תוצר של תיוג (בהמשך לגופמן)

בקר טוען שסטייה היא תוצאה של תהליך סוציאליזציה בדיוק כמו כל התנהגות חברתית אחרת:

  1. ביצוע פעולה לא קונפורמית (כמו עישון מריחואנה)
  2. ההכרה הפומבית בפעולה כחריגה
  3. הכללת ההתנהגות הסוטה וגינויה – עישון מריחואנה הוא דבר רע ואנחנו מחילים את זה על כלל הקבוצה המעשנת ועל העישון עצמו, ויש גינוי פומבי. התהליך שהחברה מסמנת את ההתנהגות הסוטה הוא חלק מתהליך הסטייה עצמה – ותהליך התיוג – הסטייה היא תוצאה של סוציאליזציה לדרך מסויימת ולא לדרכים אחרות.
  4. הנצחת הסטייה ע"י החברה ע"י התוויה – התחברות דיפרנציאלית- התחברות עם קבוצה שהערכים והנורמות שלה שונים מהערכים והנורמות של החברה הסובבת אותה, הסיכוי של מימי שמתחבר אל הקבוצה להפנים את הערכים של הקבוצה יותר גדול. לדוגמא כשאנחנו חושבים על ילדים שגדלים בשכונת עוני הסיכוי שיטה לפשע הוא גדול יותר. הסיכוי של הילד להתחבר עם קבוצה "סוטה" ולהבנות את הזהות שלו לפי הסוציאליזציה של הקבוצה הסוטה גדל, ועל כן הסיכוי שהילד יהפוך להיות חלק מעולם הפשע הוא יותר גדול.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: