סיכום: אווה אילוז \ האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות – פרק ד

סיכום: אווה אילוז \ האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות – פרק ד

פסיכולוגיה של ההמון- סיכומי מאמרים

אילוז, א. (2002). האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות (פרק ד', עמ' 115-147). חיפה: אוניברסיטת חיפה.

בעולם הטרום מודרני החיזור נתפס כטקס שהיה בנוי מרצף של פעולות מקודדות.

החיזור הרומנטי בימי קדם היה בנוי מטקסים– הדת שנוצרה לקחה את הטקסים האלו ועיגנה אותם בחוק, הדעה הרווחת היא שהטקסים התמסמסו בשל התרבות הקפיטליסטית צרכנית הפוסט מודרנית ושכעת כל אהבה ורגש רומנטי מושתתים אך ורק על חומריות וצרכנות.

אילוז לא מסכימה עם דעה זו וטוענת שאולי חלקה נכון- התלות בצרכנות ואבדן הטקסיות המסורתית- אך טוענת כי ישנו רובד חדש של טקסיות שנוצר דווקא בעידן זה- טקסיות המביאה הנאה מהרומנטיקה כמו קודם- הטקסיות שמושתתת על צריכה ומוצרי פנאי אך יוצרת אפשט זהה של הנאה ורומנטיקה.

לפי הסוציולוג הידוע דורקהיים, טקס הוא סוג של התנהגות דתית התוחמת ומפרידה זמן, מרחב ורגשות של קודש מתחום החולין. אף על פי שהרומנטיקה היא התנהגות חילונית היא נחווית במלואה כאשר היא ספוגה במשמעות טקסית. יחסים הופכים לרומנטיים כשנקבעים ארבעה תחומים סמליים: הזמני, הרגשי, המרחבי וכן תחום החפצים. גבולות אלו בונים מרחב סמלי שבו נחווית הרומנטיקה באופן טקסי דווקא בחברה שכביכול נטולת כאלו.

גבולות של זמן:

לזמן קדוש יש נקודות שבהן הוא מתחיל ומסתיים. לאדם החווה חוויה רומנטית נראה כאילו היא מתרחשת בזמן שונה מהזמן "הרגיל". מרואיינים הדגישו כי לרומנטיקה נחוץ זמן ייחודי (תחילת היום או סופו) וכי לשם חוויית רגעים רומנטיים יש להשקיע זמן באופן מודע ותכליתי. בנוסף, חיי זוג מושפעים מחגיגות מחזוריות בדומה למחזוריות המאפיינת חיים דתיים. לדוגמה: יום הנישואין חוזר ומנציח במחזוריות את טקס הנישואין מחדש ומאשר את הקשר באמצעות הענקת מתנות הדדיות וחגיגות. המרואיינים גם מקשרים את גבולות הזמן לגבולות גיאוגרפיים- במקום מסוים הזמן משתנה והופך לזמן של חופשה. החופשה הזו משויכת גם כאמור לרגעי שלפני ואחרי העבודה הרגילה. לכן זמן מוגדר בהפרדתו משאר הזמנים ולחן יש לו סממן של חג- חגיגה.

לא רק הזמן מאפשר קביעה והפרדה בין טקסי ומשמעותי לרגיל ולא מהותי- גם המרחב הפיזי (ששמנו לב קודם שמקושר גם ישירות לזמן) משחק תפקיד בהפיכה של רגע- רומנטי – לטקסי:

גבולות של מרחב:

קביעת גבולות חדשים למרחב מציינת את החוויה הרומנטית. לאנשים יש צורך להתרחק מהמרחב הביתי הרגיל כדי לחוות רומנטיקה. כאשר זוג אוהבים נמצא בקהל גדול, כמו ברחוב, או במסעדה, הוא בונה מרחב פרטי, סמלי המנותק מאנשים סביבו, ובכך עובר הזוג למרחב נבדל מחיי היום יום השגורים. שהות בארץ זרה היא חוויה של ניתוק תרבותי ולשוני ובכך היא מקצינה את הבניית רומנטיקה כ"אי של פרטיות" ברשות הכלל.

לא רק זמן מיוחד שנקבע ומופרד ומרחב שמוגדר כשונה ורחוק יוצרים את המסגרת הטקסית החדשה, גם הכללת חפצים שאינם בשימוש יומיומי מאפשרת העצמה של המעמד הטקסי.

גבולות של חפצים:

דרך מקובלת לחוות חוויה רומנטית היא לכלול בה חפצים טקסיים ויקרים יותר או יפים יותר, שאינם בשימוש יומיומי, כגון: מתנות, בגדים מהודרים וארוחות יקרות. באמצעות אובייקטים אסתטיים או יקרים נעשית הפעילות הרומנטית מסעירה ורשמית יותר ובכך היא מובדלת מפעילויות אחרות. לאובייקטים מסוימים כגון שמפניה, ורדים או נרות מייחסים בדתות ובתרבויות מסוימות תכונות של מעין קדושה ובנסיבות המתאימות הם יכולים להוליד רגשות רומנטיים.

לא רק הזמן המרחב והחפצים צריכים להיות שונים. אלו דברים חיצוניים שאינם תלויים בנו בני האדם- מה שכן תלוי בנו הוא הרגש אותו אנו מפעילים- וגם בתחום זה- אנו מצפים לשוני מהרגיל בכדי ליצור את ה"קדושה הטקסית" שמסופקת ברומנטיקה:

גבולות של רגש:

רגשות אהבה מתוארים בד"כ כמיוחדים, משום שבניגוד לרגשות אחרים, הם מופנים ישירות לאדם אחד הנתפס בעיני האוהב כנבדל מיתר בני האדם.קיים דמיון בין היראה ועוצמת הרגש, שחשים בחוויה הדתית לבין העוצמה של הרגש הרומנטי.שניהם מציפים את המאמין/האהוב ובשניהם מושא האמונה או ההערצה נתפס כאחד ויחיד. הרגש הרומנטי מהווה מגביל בין היומיום והאפור לבין המיוחד והחשוב שלא קורה כל הזמן- וכך רגעים יומיומיים או מרחבים רגילים או חפצים שגרתיים ש"נדחפים" למסגרת הרגש הרומנטית שנוצרה בעקבות הזמן, המרחב והחפצים ובעיקר, מושא האהבה, יוצרים דכדוך ועצבים של המשתתפים בטקס- שכן זה הורס להם את הרגע החשוב הזה.

רומנטיקה צרכנית

 בראיונות שערכה אילוז ניכר שהמרואיינים משייכים אהבה למשפחתיות ואחדות לעומד רומנטיקה שהם מייחסים למעמד חברתי גבוה. לדעתם האהבה קשורה יותר לאחדות משפחתית והיא נמצא מעבר לגחמות צרכניות- אך לא כך הרומנטיקה שמהווה את הטקס שמותנה בדברים שאו שיש אותם או שאין.

אילוז מחלקת את תשובות המרואיינים בנושא מה זה רומנטיקה בשבילם לטבלה העוסקת בסוגי הצרכנות המעורבים ביצירת הרגע הרומנטי אצל 50 המרואיינים:

גם הצריכה הישירה וגם הצריכה העקיפה של המוצרים בבית בלי יציאה פעילה לחוץ- שני אלו מערבים צרכנות ביצירת הרומנטיקה שתוכם. הצריכה הישירה גם מכוונת את העקיפה.

1. מוצרי צריכה משמשים "עזרי פיתוי" באמצעות הצבעה סמויה על המעמד החברתי של המשתמש בהם.

2. מוצרי צריכה הופכים את המפגש הרומנטי לחוויה טקסית מרגשת, באמצעות רשמיות והידור, שבה רגשותיהם של הזוג משתלבים בפעולה הפזרנות הראוותנית, ומחזקים בכך את המשיכה הרומנטית. בקרב המרואיינים, הרומנטיקה מקושרת לשפע, ואילו האהבה קושרה אליו לעתים, ולעתים נתפסה כלא שייכת לו.

3 . מוצרי צריכה מסייעים לציון גבולות בין רגעים רגילים לרגעים יוצאי דופן בקשר. הם לא נצרכים כדבר שבשגרה ולכן הם מתחברים עם רגע/אדם/קשר מיוחד, מעצימים בכך את הרגשות, ומרחיקים אותנו מחיי היום יום.

אם ארוחה בבית נתפסת לעתים כרומנטית, מדוע נחשבת ארוחת ערב במסעדה להגדרה התקנית של ארוחה רומנטית בדמיונם של אנשים ובתמונות המופיעות בתקשורת?  מדוע שולט דימוי זה ולא אחר, ומתפקד כייצוג קולקטיבי?

אפילו המרואיינים שטוענים כי הם שונאים לשבת במסעדות ומעדיפים ערב רומנטי בבית- התייחסו אל עצמם כלא רגילים ולא נדושים- כלומר, מה שנראה ברור ורגיל כולם- אפילו לילדים קטנים, נוער חסר ניסיון ובוגרים "אנטי נדושים" הוא שמסעדות הן דבר רומנטי למה זה ככה?

מסעדות נתפסות כרומנטיות משום שהן מאפשרות לזוג לחרוג מחיי היומיום ולהימצא בסביבה רוויה משמעות טקסית. עיצוב המסעדה, התפריט, אופן הזמנת המזון, אופן האכילה –  מתעלים מעל לגבולות הזמן, המרחב, החפצים והרגש. ארוחה במסעדה היא "אירוע מלא גינונים". ברגע שאנחנו נכנסים למסעדה אנחנו למעשה שולטים בגבולות הזמן, המרחב והחפצים וכך יכולים גם ליצור רגש יש מאין!

לעיתים היה חשוב למרואיינים להדגיש חשיבות של אוכל אקזוטי במסעדות ולעיתים, האווירה, המרחב והתאורה היו חשובים יותר- אבל בכל המקרים, שוב זוהי פלטפורמה ליצירת הרגש הנכסף.

זה יוצר סתירה מעניינת כאשר הארוחה במסעדה נחשבת מצד אחד כחוויה אינטימית ואישית ין בשני בני זוג- אך בו זמנית היא נמצאת סביב אנשים אחרים ואל רק זה- גם כפופה למוסכמות קולקטיביות של צרכנות המגדירה את הרומנטי.

יותר מכך, גם רגעים פשוטים ולא רשמיים המוגדרים כ "סתם" לשבת בכיף בבית או לאכול במטבח הביתי, מקבלים את הסממנים הטקסיים צרכניים של הארוחה במסעדה. לעיתים אנשים מדגישים את החשיבות של לא ללכת עם הזרם, לא לאכול במקומות יקרים- להיות אותנטיים ומובילים שינוי- אבל גם אלו עדיין משתמשים בסממנים של צרכנות. אילוז מכניסה כאן את מושג ה"פזרנות" שהוגדר על ידי בטאיי ומסביר שצריכת מותרות לא לצורך תועלת אישית ישירה אלא לשם הנאה בלבד בלא מחשבה רציונאלית של מוצרים שלא חשוב אם משתמשים בהם או לא באופן ישיר כמו, מסיבות, בילויים, מין וחוויות אחרות. רגש הפזרנות מוביל לצריכת מותרות שמעבר ליומיום וזאת שוב, בשל צרכנות החפצים שהרומנטיקה מובלת על ידה.

מהות הניגוד בין הרומנטי ללא רומנטי: הרומנטי הוא אקזוטי, משעשע, אמיד, אפוף קסם ורוגע. הרומנטי ניצב מחוץ ומעל לזרם החיים היומיומיים.  הרומנטיקה מייצגת מסע למישור חוויתי אחר שבו הרגשות והיחסים מועצמים וחורגים מהרגיל.  חיי היומיום, לעומת זאת, הם לא רומנטיים: כרוכים במאמץ, מעשיים, שגרתיים ולא משעשעים, ותובעים התמודדות עם טרדות היומיום ועם מוסדות.

הטיולים גם כן משמשים ככר טקסי ורומנטי. מדוע?

א. טיולים קל לזכור בתבניות סכמטיות המקושרות לרומנטיקה, אך התקשורת נוטה לספק זאת גם כן- ואנשים עדיין יוצאים לטייל.

ב. יש עוררות רגשית גדולה יותר במצבי קיצון והרפתקה- ואם נמצאים במצב הזה ביחד עם מישהו/הי יקר, אז יש סיכוי גדול יותר להתפתחות רגשות (כל דרדר במדבר הוא צמח בר?)

ג. שילוב של השניים הקודמים ביחד- מסגרת חוץ יומיומית שמאפשרת ניתוק מוחלט מהשגרה, הרפתקה שגורמת לרגש ולפזרנות שיוצאת מהנורמה לעבר מקום אוטופי אידיאלי. לכן, האהבה והרומנטיקה מתחזקים.

הקשר בין הרומנטיקה, טקסיות וצרכנות סובב סביב שני צירים סמליים מנוגדים:

1. הציר הראשון מדגיש ביטויים רשמיים של רומנטיקה הכרוכים במותרות, אשר בעזרתם נוגעים בני הזוג בחיי הזוהר של ידוענים. חוויה טקסית זו, המשתלבת באוטופית האהבה, מקבלת בולטות חברתית.

2. הציר השני מדגיש רומנטיקה אנטי-ממסדית. ברגעים רומנטיים הרגישו המרואיינים שותפים להתנסות אנטי-ממסדית. הם חשו יותר "נינוחים", יותר "כנים" ומבטאים את ה"אני אמיתי" שלהם. חוויה זו נתפסת כאוטופיה המקושרת לפסטורליה ולבראשיתיות. זה מקושר על ידי אילוז לרומנטיקה טקסית תת סיפית.

אילוז: ממצאי המחקר מאששים את ההשקפה הפוסט-מודרנית, לפיה הניסיון התרבותי והיחסים החברתיים נלכדו ברשת של מוצרי צריכה וצרכנות. אף שהרומנטיקה מתרחשת לעיתים מחוץ לתחום הצרכנות, רגעים רומנטיים מבוססים בכל זאת על צריכת מוצרי מותרות ומוצרי תרבות. המוצר נפוץ בתיאוריהם של המרואיינים: ארוחות במסעדות וטיולים. גם רגעים ביתיים שתארו המרואיינים היו כרוכים בנוכחות של טכנולוגיית תקשורת או של מוצר אחר או שניהם,  אשר סייעו לבני הזוג לתקשר ביניהם.  מסחור הרומנטיקה התפשט מהצרכנות הציבורית גם לתוך הבית.

רומנטקה כטקס מעבר- ממצב אחד לשני.

טקסי סף: הרומנטיקה כסיפיות

טקסים סיפיים מתייחסים רק לטקסי מעבר דתיים, טקסי סף מוגדרים על ידי ההבדלים בינם לבין טקסים סיפיים:

א.      מתרחשים בחברות תעשייתיות חילוניות (אל מול חברה דתית)

ב.        נוצרים ומגולמים על ידי בני אדם מסויימים כגון שחקנים וכוכבים (אל מול יצירה באופן קולקטיבי ואנונימי)

ג.        מתרחשים בשוליים הכלכליים והפוליטיים של החברות המודרניות (אל מול  קישור מוחלט לחברה בה הם מתרחשים)

עם זאת, אילוז טוענת כי הקפיטליזם לא צמצם את משמעותה של האהבה הויקטוריאנית; האהבה הצרכנית דווקא מעוררת ערכים ועקרונות בעלי פוטנציאל משחרר בתרבות המערב: אינדיבידואליזם, הגשמה עצמית, אישור האיכויות האישיות של הפרט ושוויון בין המינים. הצריכה והשתתפות בשוק מוצרי הפנאי מעניקים לקשר הרומנטי משמעויות והנאות ההולמות את התופעה של הקשר הרומנטית ולאו דווקא עוינות אותה.