ספרו המרכזי של ברוך שפינוזה, "אתיקה", הוא מהחיבורים הפילוסופיים החשובים ביותר של העת החדשה, וכולל פרויקט מקיף להבנת טבע האל, האדם והחירות המוסרית. מטרתו של שפינוזה אינה רק תאורטית, אלא גם מעשית – הוא מבקש להציע דרך חיים המבוססת על הכרה שכלית בטבע האדם ובמקומו בעולם. דרך זו אמורה להוביל את האדם לשחרור נפשי ולאושר – תכליתה של האתיקה.
מהו אלוהים לפי שפינוזה?
שפינוזה פותח את ספרו בהצגה של מושג האל:
אלוהים קיים בהכרח, הוא סיבת עצמו וסיבת כל דבר אחר.
האל הוא אינסופי ומכיל אינסוף תארים, אך אנו מכירים רק שניים: מחשבה והתפשטות.
כל מה שקיים – הוא חלק מהאל. העולם והאל אינם נפרדים (פנתאיזם).
אין בחירה חופשית – הכל נקבע מכוח טבעו של האל. העולם הוא דטרמיניסטי לגמרי.
מדוע הספר נקרא "אתיקה"?
שפינוזה מבסס את כל משנתו המוסרית על ההבנה הפילוסופית של האדם והאל.
לפי הגדרה 7 שלו, רק דבר הפועל מתוך הכרח טבעו בלבד יכול להיקרא "חופשי". לכן, רק האל חופשי באמת.
האדם, לעומת זאת, מושפע כל הזמן מכוחות חיצוניים. חירותו היחידה היא להבין את טבעו ואת חוקי המציאות, וכך לפעול בצורה פעילה ולא סבילה.
שפינוזה טוען: להיות חופשי משמעו לפעול מתוך טבעך. כאשר האדם נשלט על-ידי רגשות ותשוקות – הוא סביל.
כשהוא פועל מתוך הבנה – הוא פעיל, והוא קרוב יותר לחירות. הפעולה השכלית היא הדרך היחידה לגאולה מוסרית.
הדטרמיניזם והשאלה המוסרית
שאלת השאלות לפי שפינוזה: כיצד יכולה להיות אתיקה אם הכול קבוע מראש?
תשובתו: גם אם איני בוחר את מעשיי באופן חופשי, עדיין אני יכול להבין את הסיבות הפנימיות למעשיי.
האדם אינו אשם, אלא פועל מכוח טבעו. עם זאת, הוא אחראי למודעות שלו, וזו האחריות האתית היחידה שיש לו.
במובן זה, אדם מוסרי הוא אדם שמגביל את עצמו מתוך הבנה, ולא מתוך פחד מחוק חיצוני.
החוקים אמנם נחוצים כדי לרסן את הבלתי-מודעים, אך האתיקה של שפינוזה פונה לאדם החופשי באמת – זה שמכיר בטבעו ופועל לפיו.
הפעולה המוסרית – בין שאיפה טבעית למידה טובה
העיקרון המכונן בפילוסופיה של שפינוזה הוא השאיפה של כל דבר להתמיד בישותו – עקרון ה"קונאטוס".
הטוב אינו נפרד מהטבע – "מידה טובה" היא עצם מימוש טבעו של האדם.
ככל שהאדם פועל מתוכו, מתוך הבנה ושכל, כך הוא קרוב יותר ל"טוב" האמיתי. זהו המעבר מאינסטינקט קיומי לפעולה מוסרית.
המתודה הגיאומטרית
ייחודו של הספר אתיקה הוא גם בצורת הכתיבה שלו. שפינוזה כותב אותו בשיטה גיאומטרית – כמו ספר מתמטיקה של אוקלידס:
הגדרות, אקסיומות, משפטים, הוכחות וסיכומים.
המתודה מבטאת את אמונתו שהאמת הפילוסופית צריכה להיות ברורה, נצחית ומוחלטת.
שפינוזה מתנגד להסברים תכליתיים מסורתיים, ורואה במתמטיקה דרך לחקור את הטבע והאדם באופן נקי מהשפעות דתיות או רגשיות.
סיכום
שפינוזה מציע אתיקה שונה בתכלית מהמסורת הנוצרית או האריסטוטלית.
הוא אינו מדבר על חטא, גאולה או גן עדן – אלא על ידיעת האמת כדרך לאושר.
האדם אינו בוחר במובן המסורתי, אך הוא יכול להבין, וכל הבנה מקרבת אותו לחירות ולשלווה פנימית.
זוהי אתיקה של שחרור על-ידי שכל, המתאימה לאדם שחי בעולם של חוקי טבע ולא של ניסים.
במובן זה, שפינוזה הוא פילוסוף של חירות אמיתית – כזו שאינה תלויה בבחירה שרירותית, אלא בידיעה עמוקה של ההכרח.
ראו גם:
פילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
