סיכום מאמר: "סמכות, חובת הציות והמחלוקת" – אבי שגיא
אבי שגיא, "סמכות, חובת הציות והמחלוקת", אלו ואלו, תל אביב, 1998. עמ' 198-221.
פרק זה עוסק בניתוח המודלים הטהורים של הסמכות ההלכתי.
עד לעת החדשה, קו האפיון הבולט של התרבות היהודית היה העוצמה המיוחדת של הגורם הנורמטיבי-הלכתי בעיצוב אורחות חייה.
במסורת היהודית מצויים שני מודלים עיקריים של סמכות: סמכות הכרתית וסמכות ציווית (דאונטית). שניהם נבדלים בשאלות יסוד רבות, ביניהם: מהו מקור תוקפה של הסמכות, מהי חובת הציות המוטלת על חברי הקהילה המכירים בסמכות זו, ובעצם מהו היחס שבין הקהילה לבין בעלי הסמכות.
המודל ההכרתי של הסמכות ההלכתית
מקור תוקפה של הסמכות נובע מידיעה מסוימת של תחום ברור ומוגדר המקנה לבעל הסמכות עדיפות על פני מי שאינו יודע. הסמכות אינה תכונה של בעל הסמכות, הסמכות היא יחס מסוים של יחידים או קבוצות כלפי מישהו; היא אינה מבוססת על הכוח שהיא מייצגת, אלא מובנת ונובעת מהקשרים שונים, חברתיים, מוסרי, יחס אישי, או כל הקשר תרבותי רחב המבסס את עדיפויות של בעל הסמכות, היא נובעת מהקשר חברתי. ההבדל בין בעל הסמכות לבין שאר חברי הקהילה אינו מוחלט (לא יחס שליט ונתין). הידיעה היא המקור והיא המגבילה את הסמכות.
הסמכות היא ארעית וניתנת להמרה. היא יכולה לייעץ, להמליץ וכיוצא בזה, אך אין היא יכולה להטיל חובות. קשה לדבר על חובת ציות; אין זה נכון שיש חובה לציית אך ורק מפני שבעל הסמכות הורה. אם יש נושא שחברי הקהילה מוכנים להעניק אשראי לבעל הסמכות, זה כי הם לא יודעים אותם או מניחים שבעל הסמכות יודעם יותר טוב, עז מאמינים לו; הוא מוכר על ידם כבעל ידיעה עודפת על שלהם.
המודל הזה מניח שכל חברי הקהילה נמצאים במצב שווה. כולם יכולים להגיע למצבו של בעל הסמכות, הדבר תלוי אך ורק במידת המאמצים ורמת ההישגים שיגיעו אליהם חברי הקהילה.
הנחה של גישה זו היא שלחכמים יש רק סמכות הכרתית ולכן במקום שהוראתם נוגדת את האמת אין חובה לציית להם. אמת אינה נחלתם של חכמים בלבד אלא לכל אדם. מקור הסמכות הוא בתורה שחכמים יודעים, ולפיכך במקום שהם טועים הציות להוראתם הוא טעות ויש בו אף איסור.
בתלמוד הירושלמי אפשר למצוא מסורת המצדדת במודל זה.
בתחום של כל חברי הקהילה יודעו, אין להוראת בית דין מעמד כלשהו. חכמים המצדדים במודל זה נוטים לצמצם את מעמדה המיוחד של פעולת ההכרעה הפורמלית של בית הדין.
אחת המקורות שמהם עולה תמיכה במודל הציווי הוא המחלוקת של רבי אליעזר וחכמים בסוגיית 'תנורו של עכנאי'. ואולם מדרכי ההתמודדות של חכמים ניתן ללמוד על הנחתם את המודל ההכרתי. בכוחם של בני האדם לחשוף את האמת, המצויה בתורה עצמה. ר' יהושע וחכמים טוענים שסמכות מבוססת על ידיעה וניתוח עצמיים של מקורות ור' אליעזר מתבסס על סמכות ציווית כריזמטית.
חובת הציות אינה מוחלטת אמנם מוטלת לאדם מישראל 'חובה לכאורה' לציית להוראות חכמים אם הם יודעים את התורה.
הר"ן מחזיק במודל הכרתי: בעימות שבין סמכות לבין חכמה הגורם השני עדיף; חכם הגדול מחברו בידיעת התורה יכול להתיר את האיסור של הראשון. הקושי של המודל (לפי הר"ן): המודל עשוי להוליך לערעורה של המערכת ההלכתי עצמה. האחידות הנורמטיבית עשויה להיפגם בשל העובדה שהדין מסור לכל מי שמכיר את ההלכה.
בהתם המסורת תלמודית אסור לתלמיד להורות בפני רבו או לחלוק עליו. היא נפסקה אכן להלכה (הרמב"ם). טעמן של ההלכה מעוגן יותר ב'כבוד רבו' מאשר סמכות רבו.
לפי מודל זה החובה הראשונה במעלה של אדם היא לימוד התורה, שכן הכרתה היא הבסיס למכלול החובות המוטלות עליו. האתוס של מודל זה מטפח הוא של אחריות אישית של כל אחד מחברי הקהילה. אחריות זו מחייבת לעתים ביקורת של עמדות קודמות של חכמים.
המודל הציווי של הסמכות ההלכתית
מקורו גם בספרות התלמודית. לבעל הסמכות מוקנה התוקף לצוות ולהורות על מעשים, ולכפוף את חברי הקהילה לסמכותו. אינה מבוססת על ידיעה מסוימת של בעל הסמכות, אלא על הכוח שהוענק לו לקבוע את הנורמות המחייבות. גם אם נראה שבעל הסמכות טועה מוטלת עליו חובת הציות. לנתין יש חובת ציות מוחלטת. המודל מדגיש את מעמדו האישי המיוחד של בעל הסמכות, ואת הכפיפות המוחלטת של חברי הקהילה.
מקור תוקפה של הסמכות: אחד, הסמכות החברתית של קהילה להעניק כוח לאישים או למוסדות לקבוע את הנורמות. השני, מקור הסמכות אינו יכול להיות במערכת אקסטרא-משפטית (הסכמה חברתית) אלא המערכת המשפטית עצמה היא המקנה את הכוח לבעל הסמכות: 'התיאוריה הפוזיטיביסטית' של המשפט. סמכות חוקית מניח קיומה של מערכת משפטית קודמת המקנה תוקף לסמכות עצמה.
הרמב"ן מדגים את הסמכות הציווית מהאירוע של ר' יהושע ור' גמליאל שבו ר' יהושע מציית לקביעת המועמדים של ר' גמליאל למרות שחשב שקביעתו אינה נכונה.
אין לאדם חובה לציית לחכמים כל עוד לא נערך דיון בטענות המערער, ואולם משנערך דיון מוטלת חובה מוחלטת לציית להם. חובה זו אינה נובעת מהשכנוע בנכונות דעתם אלא מ'ההסכמה' של המוסד המוסמך.
שלושה צידוקים עיקריים של הסמכות הציווית: א- צו האל, ב- השראה אלוהית, ג- הסכמת העם.
הנימוק הראשון מוזכר בצורה מפורשת על ידי הרמב"ן: חובת הציות לחכמים מקורה בצו האל 'לא תסרו'. הרמב"ם מחיל נימוק זה על מכחול פעילותם של חכמים (פרשנות ותקנות), ואילו הרמב"ן רק לפרשנות.
מקור הסמכות הוא במערכת ההלכתית עצמה, ולא בגורמים מחוץ לה (צו האל). הרב דסלר והחזון אי"ש, בכתביהם מושג הכריזמה (ההשראה אלוקית או דעת תורה) היווה בסיס אף להרחבת תחום השיפו ההלכתי אל מעבר למקובל במסורת ההלכתית. רב המרחק בין העמדה הכריזמטית לבין המודל ההכרתי. העמדה הכריזמטית מדגיש את האיכות המיוחדת של בעלי הסמכות ואת הפער האיכותי בינם לבין שאר חבררי הקהילה. הרב קוק והרב הירשנזון נמנים על חכמי הדורות האחרונים שתמכו אף הם בביסוס הסמכות על הסכמת העם. הם השתמשו ברעיון ההסכמה הציבורית לבסס את סמכות החכמים לתקן תקנון. להנמקות השונות של הסמכות הציווית עשויות להיות השלכות שונות על מעמדן של הסמכויות ההלכתיות.
על מגמות האיזון
שני המודלים הטהורים מציגים שני יסודות בסיסיים המעצבים באופן דיאלקטי את המערכת ההלכתית. המודל ההכרתי משכף את מרכזיותה של התורה ואת מעמדה המרכזי בעולם ההלכתי. המודל הציווי , מעמדם של אישי ההלכה כנושאי התורה בתחום החיים. שני יסודות אלו מהווים מרכיבים הכרחיים בכינונה של הלכה, חובתו של היהודי הינו בראש ובראשונה כלפי התורה. גם המודל ההכרתי חייב להניח שיש צורך במערכת ציווי, לפחות משיקולים פרקטיים (לא כל אחד מישראל מומחה בהלכה). שתי התפיסות מנוגדות ייראה כשני יסודות שלשניהם יש מקום.
הבחנה בין סוג ההוראות: שני מודלים מתייחסים אל סוגים שונים של הוראות.
הסמכות ומעמדה של המחלוקות
הגישה המוניסטית מצדדת במודל הכרתי והגישה הפלורליסטי תואמת לשני המודלים כאחד. ההכרעה ההלכתית אמורה להיות אמיתית; משקפת ידיעה מסוימת, ותקפותה איננה מבוססת על הכוח של סמכות מוסדית אלא ההנקמות המקובלות על חברי הקהילה ההלכתית בזמן נתון. השיח ההךכתי הרציונלי הוא המבסס את תקפותן של ההכרעות ההלכתיות ולא כוח ההכרעה.
העובדה שהרמב"ן, המצדד במודל הציווי, מדבר על טעות בהכרעת הדין ועל סתירה אפשרית בין הכרעת הדין לבין האמת, מלמדת שאף הרמב"ן סבור כי על הכרעת הדין לחתור אל האמת.
גם אם נוח למיין את העמדות השונות בשאלת משמעותה של המחלוקות לפי המודלים של הסמכות, אי אפשר לעשות את זה כי התמונה היא מורכבת יותר.
