ג'ראלד בלידשטיין על המחשבה המדינית היהודית

ג'ראלד בלידשטיין על המחשבה המדינית היהודית

מחשבה מדינית יהודית – סיכומים

בלידשטיין: תורת שני הנדבכים

על פי ג'ראלד בלידשטיין ישנם שני נדבכים עיקריים למחשבה המדינית היהודית:

  • ·         תורה אידיאית:

–         קהל היעד של המחשבה המדינית הזו היא החברה האידאית. לדוג' "מערכת המשפט שאלוהים צווה את עמו". כולה מבוססת על התגלות. היא טוטאלית ומוחלטת. דורשת חברה עם סגולות עליונות המאפשרות התגלות אלוהית => זו היא החברה שבתורה. 

–          אבל אלוהים לא נגלה כבר שנים לעם היהודי.

  • תורה ריאלית: תורה של מחשבה מדינית המותאמת למציאות הנוכחית. התושב"ע
  • ·         המשותף לשני התורות על פי בלידשטיין:

–         חוקים: שתי התורות או הנדבכים במחשבה המדינית היהודית מבוססות על חוקים. בחברה האידיאית החוקים נגזרים מההתגלות ישירות. בחברה הריאלית החכם (הרב) הוא הרשות המחוקקת.

–         דוגמא: עין תחת עין => זו התורה האידאית. בתורה הריאלית, באו חכמים ואמרו לא יכול להיות שמחזירים עין תחת עין, אלא ממון תחת עין. עדיין יש נאמנות לעקרון המנחה (גרימת נזק ופיצוי עליו) אבל יש שינוי בתוכן.

  • ·         מקור י' הרשב"א. התורה דורשת עדים והתראה לפני משפט. שני תנאים אלו לא חלו על מקרה משפטים עליו נשאל הרשב"א. "לא חרבה ירושלים אלא בגלל שדנו בה על פי הדין ולא מלפנים לשורת הדין". הרשב"א אומר "לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה". (הכוהנים שהיו בירושלים, שפטו בדיוק על פי חוקי התורה) => הרשב"א כותב: השתמשתם בתורת החברה האידאית, החרבתם את ירושלים. עליכם להתאים את המשפט לחברה הריאלית. אבל: מצד שני => גם אם השופטים החכמים מתרגמים את עקרונות התורה האידאית למציאות התורה הריאלית, הם עדיין צריכים תמיד לשאוף לאידאה מסוימת "לעת שמיים".
  • הרמב"ם על פי בלידשטיין מערבב בין שני הנדבכים.
  • הר"ן: מפריד את שני הנדבכים ושם חציצה מסוימת בניהם.

חנה ארנדט על הזכות לזכויות

מהי הזכות הבסיסית ביותר שיש להעניק לכל אדם? הפילוסופית חנה ארנדט על הפרדוקס של זכויות האדם ועל הזכות לקבל זכויות.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: