קבוצות אינטרס במשטרים אוטוריטריים
משטר אוטוריטרי לא אוהב קבוצות של תומכי זכויות האדם (גם משטרים דמוקרטיים לא בדיוק משתגעים עליהם…). משטרים צבאיים נוטים לדכא ארגונים מקצועיים (איגודי עובדים, איכרים) – בעיקר מדרום אמריקה, ארגנטינה…
לא תמיד משטרים אוטוריטריים מדכאים – לעיתים הם בוחרים באסטרטגיה של קואופטציה – צירוף ארגוני העובדים אל תוך המערכת, כך שהם יהיו חלק מהשלטון ויביאו תמיכה למערכת – דיכוי של אופוזיציה למערכת והצבעה למנהיגים… (דוגמא בולטת: מקסיקו)
קואופטציה – צירוף קבוצות אינטרס, שקורות תיגר על המערכת, אל תולך המערכת עצמה, כך שיהיו חלק מהשלטון.
ביחס לברה"מ לשעבר:
סולידריות – סוג של קבוצת אינטרס עצמאית…
קבוצות מוסדיות – הצבא, הק.ג.ב, שהיו חלק מהשלטון… בשלב מסוים, הלכה ובלטה העובדה שהקבוצות הללו פעלו בתוך המערכת השלטונית למען קידום האינטרסים שלה. את השלטון הקומוניסטי של שנות ה-60-70-80 ß יש המציעים לראות כשוק מוגבל של אינטרסים סקטוריאליים.
- החזון הפשיסטי היה קורפרטיסטי – רעיון של יצירת הרמוניה ß יצירת מדינה הרמונית, בלי קונפליקטים – אחדות. הפשיזם רצה למנוע קונפליקטים בין בני האדם והמדינה ß דגל בתכנון גג, אשר ישרת את המדינה, את הקולקטיב. בסופו של דבר, היטלר למשל, שיתף פעולה עם בעלי ההון בגרמניה.
עלייה של קבוצות חזקות בחברה אשר מתנגדות לשלטון. לדוגמא, היו תקופות שהכנסייה הקתולית שיתפה פעולה בדרום אמריקה ובמזרח אירופה עם המשטרים השונים. עם השנים, הכנסייה עברה שינוי ß היא הבינה שיש לה כוח עצמאי – תרם לחיזוק הדמוקרטיה… היו עוד קבוצות באירופה… הקבוצות הללו לא רק רצו להשפיע על השלטון… רצו להחליף אותם… (סולידריות)… להשתתף פוליטית…
בדמוקרטיות החדשות (89+) היה נראה כי ההמון מתגייס ומי שהיה את זה חשב שהולכת ומתגבשת חברה אזרחית עם הרבה מאוד התאגדויות אינטרס. אבל היום רואים שזה קשה ליצור קבוצות אינטרס במדינות הללו – בעיות של אמון בין אנשים, בעיה של תפיסת הפעולה הקולקטיבית כמשהו ממושטר… יקח זמן עד שהאנשים שם ישתחררו מהסרטים שלהם מהשלטון הלא דמוקרטי.
ניאו-ליברליזם – תאצר תקפה את ההסדרים הקומפרטיביים – טענו שהם מייצגים סקטורים מסוימים ß הרעיון הזה נוגד את הרעיון הניאו-ליברלית, שרוצה לראות תחרות חופשית ככל שניתן.
