בהיסטוריה של מה שמכונה “פילוסופיה ראשונה”, המונח “אלוהים” שימש לא פעם כערב העליון של אמת וקיום. אצל רנה דקארט, אלוהים היה הגשר שמחבר בין התודעה לעולם; אצל תומאס אקווינס, הוא היה עצם ההוויה עצמה—Ipsum Esse. אך בפילוסופיה של גיאורג וילהלם פרידריך הגל, ובייחוד ב־פנומנולוגיה של הרוח, תפקידו של אלוהים עובר טרנספורמציה רדיקלית: אלוהים אינו עוד יסוד חיצוני שעליו נשענת הפילוסופיה, אלא התהליך הפילוסופי עצמו.
כדי להבין את “מות האל” אצל הגל, יש להתחיל בנקודה עקרונית: “אלוהים” (או המוחלט) איננו ישות סטטית. הגל טוען במפורש שהאמת אינה רק סובסטנציה, אלא גם סובייקט. בניגוד לברוך שפינוזה, שראה באלוהים סובסטנציה אחת, נצחית ובלתי משתנה—תפיסה המהדהדת גם בציטוטים מתוך אתיקה—הגל מתעקש שאלוהים הוא תנועה חיה, מתפתחת, כזו שמגשימה את עצמה דרך זמן, טבע והיסטוריה אנושית. אלוהים, במובן זה, הוא “רוח” (Geist), שאינה קיימת בפועל אלא כאשר היא מתגלגלת בעולם ומגיעה להכרת־עצמה.
מכאן אפשר לגשת למשמעות של “מות האל” בפסקה 785 של פנומנולוגיה של הרוח. אין כאן הכרזה אתאיסטית, אלא תיאור של מעבר עמוק באופן שבו התודעה האנושית מתייחסת לאלוהי. כאשר הגל מדבר על “מות ההפשטה של ההוויה האלוהית”, הוא מתכוון לסיומו של אלוהים כעצם מרוחק, טרנסצנדנטי, העומד “מעבר” לאדם. “מות המתווך”—המזוהה היסטורית עם דמותו של ישו—מסמן שהאלוהי חדל להיות גשר חיצוני בין שמיים וארץ, והפך לנוכחות פנימית בעולם האנושי עצמו. התחושה הכואבת ש“אלוהים עצמו מת” מבטאת את קריסתו של עולם מטאפיזי ישן, שבו האמת הייתה מעוגנת ב״שם־בחוץ״ נשגב.
בהקשר הרחב של המערכת ההגליאנית, למונח “אלוהים” יש פונקציה שיטתית מדויקת. ב־מדע הלוגיקה מגדיר הגל את אלוהים כ“הצגת המהות הנצחית לפני בריאת הטבע”. אך הפנומנולוגיה מראה שמהות זו ריקה כל עוד אינה נחווית, נחיה וממומשת. כאשר אלוהים “מת” כישות מופשטת, הוא “קם לתחייה” כ”רוח מוחלטת”—ההכרה העצמית הקולקטיבית של האנושות החושבת.
במובן זה, כפי שמציעים הוגים עכשוויים של “סוף המטאפיזיקה”, הפילוסופיה מפסיקה לחפש יסוד אלוהי שמחוץ לה. אצל הגל, הפילוסופיה עצמה נעשית מימושו של האלוהי. כפי שהוא מציין בהרצאותיו על פילוסופיה של הדת, “הפילוסופיה היא עצמה עבודת קודש”. “מות האל” אינו אפוא סוף האמונה, אלא הולדתה של תבונה חדשה—כזו שמוצאת את האלוהי לא בשמיים, אלא במבנה הרציונלי של העולם ובקהילה ההיסטורית של תודעות המכירות את עצמן.
