גיאורג וילהלם פרידריך הגל הוא מועמד רציני לזכייה לא רק בתחרות הפילוסוף עם השם הארוך ביותר אלא גם בזו של הפילוסופים הגדולים בהיסטוריה והמשפיעים ביותר בתקופה המודרנית.
הגל נולד בשטוטגרט בשנת 1770 ובנה לעצמו קריירה של אקדמאי מצליח שהגיעה לשיאה עם מינויו לראש אוניברסיטת ברלין בגיל 60. עם או בלי קשר למינוי, הוא מת בגיל 61. הגל כתב כמה ספרים ארוכים מאוד וידועים מאוד כמו "פנומנלוגיה של הרוח", "מדע הלוגיקה" ו"מבוא לתולדות הפילוסופיה". העומק של ספריו משתווה רק למורכבות והפתלתלות שלהם, מה שמקשה להבין את התרומה העצומה של הגל למחשבה בת זמננו. אך בכל זאת, מהפילוסופיה של הגל אפשר ללמוד כמה שיעורים חשובים:
חלקים חשובים ממי שאנחנו מגיעים מההיסטוריה
בימיו של הגל הגישה המקובלת כלפי העבר הייתה לראות אותו כפרימטיבי ולפיכך לחוש גאווה על התקדמות המין האנושי לאורך השנים. אך ב"פנומנולוגיה של הרוח" שפורסם ב-1807 טען הגל כי כל עידן היסטורי ניתן לראות כטומן בחובו חוכמה מסוג מיוחד לו. המשמעות של זה היא שעלינו לחזור בזמן על מנת לחלץ דברים שאבדו במרוצת השנים. למשל, עלינו לשאת עיניים אל יוון העתיקה על מנת לקבל מושג מהי קהילה, דבר שחסר לנו בימינו. ימי הביניים, למשל, יכולים ללמד אותנו אודות כבוד ואומץ באופן שאף תקופה אחרת לא תוכל, גם אם מכל בחינה אחרת זו הייתה תקופה מזעזעת. אחת התובנות הפילוסופיות החשובות ביותר של הגל היא שקידמה לעולם אינה מתנהלת בקו ישר. להיות פילוסוף הוא לפיכך להיות גם קצת היסטוריון שבוחן את העבר ומחפש בו את החוכמה החסרה בהווה.
איזהו חכם הלומד מכל אדם
הגל היה מאמין גדול בללמוד מהאויבים שלנו ומנקודות מבט שאנחנו לא מסכימים איתן. זה מכיוון שהגל האמין שהאמת והחוכמה יכולות להמצא בכל מקום ובייחוד במקום שמעורר בנו רתיעה. בכל פעם שאנחנו פוגשים רעיון שלא נעים לנו לשמוע, עלינו לשאול מה יש בו שגורם לנו להרגיש כך, כי בזה יכול להמצא לנו רווח אינטלקטואלי גדול. כך למשל, הגל לא היה חובב גדול של הלאומיות שהחלה לעלות על בימת ההיסטוריה של זמנו, אך הוא ניצל את ההזדמנות על מנת לשאול את עצמו מה יש בלאומיות שמדבר אל ליבם של אנשים. המסקנה שלו הייתה הצורך של אנשים להרגיש גאים במקום ממנו הם באים ולהזדהות עם משהו שהוא מעבר לעצמם. הגל הוא באמת מאמין גדול ב"איזהו חכם הלומד מכל אדם".
התקדמות היא עניין מסובך
הגל האמין כי העולם מתקדם דרך מעבר מקיצוניות אחת לשנייה (הגישה המכונה "דיאלקטיקה"). בגדול ההיסטוריה האנושית על פי הגל היא היסטוריה של טעויות והניסיון לתקן אותן על ידי פנייה לכיוון ההפוך. הגל הציע כי על מנת שתהליך יגיע לאיזון הוא חייב לעבור שלושה שלבים – תזה, אנטיתזה וסינתזה. דוגמא לדיאלקטיקה היסטורית כזו אפשר למצוא למשל ביחס של החברה המערבית כלפי מיניות. לאחר שבמאה ה-19 התפתחה גישה שמרנית מידי כלפי מין, שנות ה-60 של המאה העשרים הביאו עימם גישה מתירנית בצורה קיצונית ואילו היום אנחנו עדיין מנסים למצוא את האיזון הנכון. הגל טען כי המעבר מטעות לטעות, מתזה לאנטיתזה, הוא בלתי נמנע והוא הוא למעשה הכוח המניע של ההיסטוריה האנושית.
לאמנות יש תכלית
הגל דחה על הסף את הרעיון של "אמנות לשם אמנות". לדעתו לציור, מוסיקה, פיסול, ספרות ושירה יש תפקיד חשוב למלא בהפיכת רעיונות חשובים למשמעותיים בחיינו. אנחנו יכולים לפגוש רעיונות גדולים וחשובים שלא מצליחים לעורר בנו תגובה רגשית. התוצאה היא שלמרות שאנחנו יודעים שיש אנשים בעולם שצריכים את עזרתנו או שאנחנו צריכים להיות יותר סובלניים כלפי בן הזוג שלנו בפועל אנחנו מתקשים להתנהג בהתאם. אמנות, לפי הגל, אינה צריכה ליצור רעיונות חדשים אלא לקחת את הדברים שאנחנו כבר מכירים ולהציג אותם באופן שישפיע עלינו וישאר איתנו.
אנחנו צריכים מוסדות חדשים
דרך אחרת שבה רצה הגל לגשר על הפער בין עולם הרעיונות והמציאות היה באמצעות כוחם של מוסדות. עובדים, בניינים, תקציבים, יועצים משפטיים וכו' הם הכוח הדרוש על מנת לאפשר לתפיסה פילוסופית לשנות את המציאות שלנו. כך, המשימה של פילוספים לפי הגל היא לא רק לכתוב ספרים חדשים אלא גם לייסד מוסדות חדשים שיגשימו את הרעיונות שלהם.
הגדולה של הגל היא ביכולת שלו למצוא חוכמה בכל מקום: אצל האויבים שלנו, באמנות, בהיסטוריה, במוסדות ובעיקר בטעויות העבר שלנו. התבונה הגדולה ביותר שלו היא שצמיחה ושינוי מחייבים התנגשות בין תפיסות שונות, מה שהופך אותם לכואבים ואיטיים אך גם בלתי נמנעים.
מקור: Hegel מתוך The School of Life
לקריאה נוספת אודות הגל:
