חוק אזרחות הרייך (Reichsbürgergesetz) היה אחד משני "חוקי נירנברג" שחוקקו בגרמניה הנאצית בשנת 1935, והוא שימש אבן יסוד למדיניות הגזע הנאצית ולשלילת זכויותיהם של היהודים. החוק הוכרז ב-15 בספטמבר 1935 בכינוס המפלגה הנאצית בעיר נירנברג, יחד עם "החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני".

החוק קבע הבחנה בין "אזרח הרייך" לבין "נתין המדינה". מעמד אזרח הרייך ניתן רק למי שהיה "בעל דם גרמני" והוכיח נאמנות למדינה ולמפלגה. יהודים, גם אם נולדו בגרמניה, שירתו בצבא או החזיקו בתפקידים ציבוריים – לא יכלו עוד להיחשב לאזרחים. הם הושפלו למעמד נחות של "נתינים" ללא זכויות פוליטיות.

החוק היה צעד משמעותי בדרך להדרת היהודים מהחיים הציבוריים: נאסרה עליהם הזכות לבחור ולהיבחר, לעבוד במשרות ממשלתיות, לשרת בצבא, ועוד. בהמשך, נחקקו תקנות משנה שנועדו להגדיר מי נחשב יהודי לפי שושלת משפחתית ("חוקי הגזע"), ללא קשר לדת או תרבות.

משמעות היסטורית של חוק הרייך

חוק אזרחות הרייך לא היה רק ביטוי לחקיקה גזענית, אלא חלק מתהליך ממוסד של דה-הומניזציה, שהכין את הקרקע להחרפת הרדיפות נגד היהודים ולהשמדתם בשואה. הוא מבטא את המעבר של גרמניה הנאצית ממדינה דיקטטורית לגזענית באופן רשמי, תוך שלילת אזרחות על בסיס אתני – פעולה המנוגדת לעקרונות של שוויון וזכויות אדם.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939