קרל פופר / השערות והפרכות – סיכום

הפילוסוף קרל פופר הציע מהפכה בתפיסה המדעית: במקום לראות במדע תהליך של אישוש תיאוריות על בסיס תצפיות חוזרות (אינדוקציה), פופר טען שהמדע האמיתי מתאפיין דווקא ביכולת להפריך תיאוריות. דרך זו מאפשרת להבחין בין מדע אמיתי לבין מדע מדומה, ומעמידה את ההשערה כמרכז ההליך המדעי — לא כתוצאה של תצפיות, אלא כיצירה מקורית שיש להעמיד במבחן.

מדע מול מדע מדומה: הקריטריון להבחנה

פופר הציג את מה שכינה "בעיית התיחום" – השאלה כיצד להבחין בין מדע לבין דיסציפלינות שאינן מדעיות. תיאוריות כמו המרקסיזם, הפסיכואנליזה של פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר נדמות אמנם כתיאוריות מדעיות, אך לדעת פופר הן חסרות את הקריטריון המרכזי: יכולת ההפרכה.

לדוגמה, תיאוריית היחסות של איינשטיין נבדקה בניסוי תצפיתי שיכול היה להפריך אותה — ובכך הוכיחה את תקפותה המדעית. לעומתה, תיאוריות "מדומות" מסוגלות להסביר כל התנהגות אנושית שהיא, ולכן לא ניתן להפריך אותן בשום מצב. מכאן שהן אינן ניתנות למבחן אמפירי אמיתי.

מסקנות עיקריות של פופר על המדע:

1. ניתן למצוא אישושים כמעט לכל תיאוריה, אם רק מחפשים אותם באופן סלקטיבי.

2. אישוש בעל ערך מדעי מתקבל רק כאשר הוא תוצאה של ניסיון כושל להפריך את התיאוריה.

3. תיאוריה מדעית חייבת לאסור על תרחישים מסוימים — כלומר, עליה להסתכן בלהיות מופרכת.

4. הוספת פירושים דחופים (ad hoc) כדי להציל תיאוריה מהפרכה פוגעת במעמדה המדעי.

5. הקריטריון המדעי המרכזי הוא: האם ניתן להעמיד את התיאוריה במבחן שיכול להפריך אותה?

6.  

בעיית האינדוקציה: ממשבר ליצירתיות

פופר ממשיך את הביקורת של דייוויד יום, שטען שאין אפשרות להסיק טענות כלליות (כמו חוקים מדעיים) מתוך תצפיות, משום שהתצפית לעולם אינה מקיפה את כל המקרים האפשריים. במילים אחרות, אי אפשר להוכיח שהשמש תזרח מחר רק משום שהיא זרחה אלפי פעמים בעבר.

פופר מחדד זאת: מדע אינו נבנה מתצפיות, אלא מהשערות נועזות שיש לנסות ולהפריך. התצפיות אינן ניטרליות, אלא תלויות במטרה, בנקודת המבט ובאינטרסים של הצופה. גם הדמיון בין תופעות אינו "אמיתי" אלא תוצאה של פרשנות.

מדע כגישה ביקורתית, לא דוגמטית

פופר מבחין בין שתי גישות:

• הגישה הדוגמטית, השואפת לאשר השערות ומחפשת להוכיחן.

• הגישה הביקורתית, המחפשת להפריך את ההשערות ולהעמידן למבחן.

גישה מדעית אמיתית היא תמיד ביקורתית, פתוחה לתיקון ולשיפור. תיאוריה נחשבת למדעית רק כאשר ניתנת לביקורת ולשיפוט, ולא אם היא מתקבלת כתורה סגורה ומוחלטת.

מדע כהליך של ניסוי וטעייה

פופר תיאר את המדע כהליך דינמי של העלאת השערות, ניסוי אמפירי וניסיון להפרכה. תיאוריה טובה אינה זו שצוברת הכי הרבה אישושים, אלא זו שעמדה בניסיונות רבים ככל האפשר להפריכה. כל הפרכה של תיאוריה היא התקדמות בדרך לתיאוריה חזקה ומדויקת יותר.

שלוש בעיות יסוד בפילוסופיה של המדע לפי פופר:

1. בעיית התיחום – כיצד נבחין בין מדע לבין תורות מיתיות או שקריות?

2. בעיית הרציונליות של ההליך המדעי – מהו המקום של תצפית מול השערה בתהליך החשיבה המדעי?

3. בעיית הצדקת התיאוריה – איך נוכל לקבל תיאוריה כבסיס לפעולה מבלי להניח שהיא אמיתית באופן מוחלט?

לסיכום

פופר בונה גישה מהפכנית למדע:

• אינדוקציה היא מיתוס.

• תיאוריה מדעית היא יצירה שצריך להעמידה למבחן.

• תצפית היא פרשנות ולא "ראייה" ישירה.

• המדע מתקדם דרך ביקורת, לא דרך אישוש.

גישה זו לא רק מחדדת את ההבחנה בין מדע אמיתי למדע מדומה, אלא גם מעלה על נס את החשיבה החופשית, הספקנית והיצירתית — הבסיס להמשך ההתקדמות האנושית.

ראו: פילוסופיה של המדע – מאגר מידע