סיפורו הקצר של ש"י עגנון, האדונית והרוכל, מציג כבר באקספוזיציה שלו את האלמנטים המרכזיים שילוו את העלילה: מתח, תחושת זרות, ורובד אלגורי הנוגע ליחסים בין יהודים לגויים. כמו ביצירות רבות של עגנון, האקספוזיציה אינה מספקת רקע מלא וברור, אלא משאירה את הקורא עם שאלות, אווירה מסתורית, ורמזים שניתן לפענח רק בדיעבד.
כיצד נבנית האקספוזיציה ב"האדונית והרוכל"?
הסיפור נפתח בתמונה קצרה אך טעונה:
"רוכל אחד יהודי היה מחזר בעיירות ובכפרים."
כבר מהמשפט הראשון הקורא נזרק ישירות לתוך העלילה, ללא תיאור מפורט של מקום, זמן, או רקע לדמות הראשית. הבחירה להתחיל באופן הזה מעוררת תחושת תלישות – הרוכל אינו מוצג כשייך למקום מסוים, אלא כדמות שנעה בין עיירות וכפרים ללא עוגן קבוע.
האקספוזיציה ממשיכה בהופעתה הפתאומית של האדונית:
"ראה בית עומד יחידי… יצאה אדונית אחת."
גם כאן, עגנון משאיר את הפרטים עמומים: מי היא האישה? איפה הבית שלה? האם מדובר בכפר נידח או במציאות דמיונית? חוסר המידע הזה מחזק את תחושת המסתורין, ובעיקר מציב את הקורא בעמדת חוסר ודאות – ממש כמו הרוכל עצמו.
הצגת הניגוד המרכזי
עוד בפתיחה אפשר להבחין בניגוד הבולט בין שני הגיבורים:
- הרוכל – דמות נודדת, חלשה יחסית, סוחר הנודד בדרכים ומבקש למכור את מרכולתו.
- האדונית – יציבה, חזקה, מתגוררת לבד ביער, שולטת על השטח.
הניגוד הזה מרמז על יחסי הכוחות ביניהם: הרוכל מציע את סחורתו מתוך תלות באחרים, ואילו האדונית שולטת במרחב שלה ומעניקה לו מקלט – אך בהמשך יתברר שליחסים אלה יש ממד מורכב הרבה יותר.
האקספוזיציה כמבוא לרובד האלגורי
האדונית והרוכל אינו רק סיפור על מפגש בין שני אנשים, אלא משל רחב יותר – יש הרואים בו רמז ליחסים ההיסטוריים בין יהודים לנוצרים באירופה. כבר באקספוזיציה יש רמזים ברורים לפרשנות הזו:
- הרוכל מסמל את היהודי הנודד, שאין לו מקום משלו.
- האדונית מסמלת את החברה הנוצרית, שמעניקה מחסה אך גם מאיימת.
עגנון לא חושף את המשמעות הזאת באופן ישיר בפתיחה, אך הקורא יכול לחוש שהמתח שנוצר בין הדמויות אינו רק אישי, אלא גם תרבותי והיסטורי.
האקספוזיציה כמבוא למתח העלילתי של האדונית והרוכל
אחד האלמנטים הבולטים ב-האדונית והרוכל הוא תחושת הסכנה המרומזת שהולכת ומתפתחת לאורך הסיפור. כבר בפתיחה, הקורא מקבל רמזים מטרידים:
- האדונית מציעה לרוכל להישאר בביתה, אך התנהגותה מסתורית ואינה מוסברת.
- האווירה המבודדת יוצרת תחושה של לכידה אפשרית.
הפתיחה הזו בונה מתח דרמטי כבר מהמשפטים הראשונים, ומכינה את הקרקע להתפתחות הסיפור כמעין אגדה אפלה עם סוף מפתיע.
סיכום
האקספוזיציה ב-האדונית והרוכל היא דוגמה לאופן שבו עגנון מצליח לטעון כמה משפטים ראשונים במשמעות עמוקה. במקום לספק מידע מפורט על הדמויות או הרקע, הוא משתמש בסגנון תמציתי ובאווירה מסתורית כדי ליצור תחושת ניכור ומתח. בכך הוא לא רק מכניס את הקורא לתוך עולמו של הסיפור, אלא גם מציב אותו מול השאלות הגדולות שיעמדו במרכזו – על זרות, על יחסי כוח, ועל ההיסטוריה המורכבת של העם היהודי.
ראו גם:
הרמזים המטרימים ב-"האדונית והרוכל"
אמצעים אומנותיים ב-"האדונית והרוכל"
