המחזה ביקור הגברת הזקנה מאת פרידריך דירנמאט הוא יצירה רוויית סמלים ומוטיבים, אשר מעניקים לעלילה עומק ומשמעות מעבר להתרחשות הגלויה. השימוש בסמלים מאפשר למחזה לעסוק בנושאים כמו שחיתות מוסרית, נקמה, כוחו של הכסף וההמון, תוך יצירת תחושת גורליות והדגשת התהליכים החברתיים שעוברים תושבי העיר. בין הסמלים המרכזיים במחזה ניתן למנות את העברת הצילינדר, ארון הקבורה, הפנתר השחור, הצבע הצהוב-זהוב, וכן דימוי המעגל – כולם משרתים את הרעיונות המרכזיים של היצירה.
הצילינדר – האחריות כמוטיב חמקמק
עוד בפתיחת המחזה אנו עדים לסצנה מוזרה שבה מועבר צילינדר מיד ליד – מהמורה לראש העיר, מראש העיר לכומר, ואז חזרה אליו. לכאורה, מדובר בטקס חסר משמעות, אך למעשה הוא מסמל את העברת האחריות מאדם לאדם, או ליתר דיוק – את הבריחה מאחריות. איש מבעלי התפקידים בעיר אינו רוצה לשאת בעול ההחלטה המוסרית שמונחת לפתחה של גולן בעקבות הצעתה של קלייר. כך הופכת ההתחמקות ממחויבות מוסרית לאחד המוטיבים המרכזיים במחזה – כולם רוצים ליהנות מהכסף שמציעה קלייר, אך איש אינו מוכן לקחת על עצמו את האחריות המוסרית להקריב את חייו של איל.
ארון הקבורה – רמז מטרים למוות
במהלך המחזה מופיע ארון קבורה, שלכאורה נועד עבור קלייר, אך בהמשך מתברר כי הוא מיועד לאיל. הארון אינו רק פרט עלילתי אלא רמז מטרים לגורלו של איל – הוא נידון למוות עוד לפני שהעירייה מקבלת את ההחלטה הרשמית, והעובדה שהארון כבר נמצא בעיר מדגישה את חוסר האונים של איל ואת גורלו הבלתי נמנע. הארון מסמל את הטרגדיה שבמרכז המחזה – כיצד חברה שלמה יכולה להצדיק ולבצע רצח בשם אינטרסים כלכליים, תוך הדחקת המציאות המוסרית הקשה.
הפנתר השחור – סמל לאיל ולגורלו
הפנתר השחור שמביאה קלייר לעיר מהווה סמל נוסף, המשמש גם כרמז מטרים. במהלך המחזה, הפנתר משוחרר או בורח מהכלוב ונורה למוות, וגופתו מושלכת לפני חנותו של איל. ההקבלה בין גורלו של הפנתר לבין גורלו של איל ברורה: שניהם נידונים למוות על ידי אותה חברה, ושניהם מוצאים את מותם כקורבנות של כוח אלים וחסר רחמים. הצבע השחור מתקשר גם לארון הקבורה, ומדגיש את תחושת הגורליות והאכזריות של המחזה.
הצבע הצהוב-זהוב – כוחו של הכסף
מוטיב בולט נוסף במחזה הוא הצבע הצהוב-זהוב, הקשור ישירות לעושר ולכוחו המשחית של הכסף. קלייר, הדמות העשירה ביותר במחזה, מתגוררת במלון בשם האפוסטל המוזהב, ושיערה ג’ינג’י – צבע שמזכיר זהב. עם התקדמות המחזה, יותר ויותר מתושבי העיר מתחילים ללבוש נעליים צהובות או לקנות מוצרים בצבע זה, מה שמסמל את הכניעה שלהם לכוחה של קלייר ואת הפיתוי של העושר. הצבע הזה מהדהד גם את המונח "הבהלה לזהב", המתאר מצב שבו בני אדם מאבדים את שיקול הדעת מתוך רדיפת בצע.
המעגל – חנקו של הפרט בידי ההמון
המוטיב החזותי החזק ביותר במחזה הוא דימוי המעגל. במהלך העלילה, איל הולך ומוקף על ידי אנשי העיר, תחילה כאשר הם חוסמים את דרכו לרכבת, ולבסוף כשהם יוצרים סביבו מעגל חונק לקראת מותו. המעגל אינו רק סמל לחוסר היכולת לברוח מגורלו, אלא גם להמון שהופך לכלי של דיכוי ורצח. כפי שפנינה שירב מציינת, המעגל "מסכם את עלילת המחזה כולו" – הוא מגלם את ההידרדרות המוסרית הקולקטיבית של אנשי העיר, שהופכים ממספר יחידים מוסריים לקבוצה אחת חסרת פנים, המופעלת על ידי כוח כלכלי ושלטוני.
סיכום
באמצעות שימוש מבריק בסמלים ובמוטיבים, דירנמאט מעצים את מסריו על טבע האדם, על מוסר ועל כוחו ההרסני של הכסף. הצילינדר מסמל את בריחת אנשי העיר מאחריותם, הארון והפנתר מבשרים את מותו של איל, הצבע הצהוב מסמל את הפיתוי הכלכלי, והמעגל מדגיש את כוחו ההרסני של ההמון. כל אלה משתלבים לכדי יצירה הממחישה כיצד חברה שלמה יכולה לוותר על עקרונותיה המוסריים, כל זאת בתמורה לשפע חומרי רגעי.
ראו גם:
הקונפליקט, האירוניה, הסאטירה והאלגוריה במחזה
מוטיב הכפילות ב"ביקור הגברת הזקנה"
חזרה אל: סיכומים לבגרות בספרות
