הדיון בזכויות האדם עומד במרכז הפילוסופיה המדינית מאז המאה ה-17, כאשר שני מושגים מרכזיים מעצבים את מסגרת החשיבה על זכויות: זכויות טבעיות וזכויות פוליטיות. בעוד שהזכויות הטבעיות נתפסות ככאלו השייכות לכל אדם באשר הוא, הזכויות הפוליטיות תלויות במסגרות חברתיות ומדינתיות. הקשר והמתח בין שני סוגי הזכויות הללו מגדירים את התפיסות השונות של חירות, שוויון ומשטר במדינה המודרנית.
מהן זכויות טבעיות?
הזכויות הטבעיות הן זכויות יסוד הנתפסות כקודמות לכל מסגרת מדינתית או משפטית. לפי ג’ון לוק, הזכויות הטבעיות – הזכות לחיים, לחירות ולרכוש – הן בלתי ניתנות להעברה ומבוססות על טבע האדם. תיאוריה זו טוענת כי זכויות אלו קיימות באופן אינהרנטי לכל פרט ומתפקדות כבסיס לכלל המוסדות הפוליטיים והחוקיים. תומאס הובס, לעומתו, אף שקיבל את הרעיון של זכויות טבעיות, גרס כי ללא מסגרת מדינתית (כלומר, "מצב הטבע"), הזכויות הללו אינן מוגנות, ולכן נחוץ "לווייתן" ריבוני שיבטיח סדר.
המסורת של זכויות טבעיות הניחה את היסודות להצהרת העצמאות האמריקאית ולמגילת הזכויות הצרפתית, שהדגישו כי זכויות האדם אינן נובעות מהמדינה אלא מהיותו של האדם בן-אנוש. תובנה זו הולידה את האידיאל של מגבלות על כוח המדינה כדי להבטיח את מימושן של זכויות טבעיות.
זכויות פוליטיות כנגזרת של המבנה המדינתי
לעומת הזכויות הטבעיות, הזכויות הפוליטיות הן אלו הנובעות ממסגרת משפטית-מדינתית ספציפית. הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות לשוויון בפני החוק, והזכות לייצוג פוליטי הן זכויות הנובעות ממוסדות פוליטיים, ולא קיימות "בטבע" מחוץ להם. ז'אן-ז'אק רוסו טען כי באמצעות האמנה החברתית, הפרט מוותר על חלק מחירותו הטבעית לטובת חירות אזרחית המתקיימת רק בתוך מסגרת פוליטית המבטיחה שותפות ושוויון.
הוגים מודרניים, כגון חנה ארנדט, ציינו כי הזכויות הטבעיות לבדן אינן מספיקות להגנת הפרט, שכן רק בתוך מסגרת פוליטית יש אפשרות לממשן בפועל. ארנדט טענה כי עצם קיומן של זכויות דורש הכרה קולקטיבית, וכי ללא מדינה שתבטיח אותן, הן נותרים בגדר עיקרון ריק. באופן דומה, חשיבה פוסט-ליברלית מדגישה כי זכויות פוליטיות נובעות מהשתייכות לקהילה מסוימת, וכי בלעדיהן אין יכולת אפקטיבית להגן על הפרט.
היחס בין שני סוגי הזכויות
בעוד שבאופן תאורטי זכויות טבעיות נחשבות אוניברסליות, הרי שבפועל, הזכויות הפוליטיות הן אלו המעניקות להן תוקף ממשי. מתח זה ניכר במיוחד ביחס לפליטים וחסרי אזרחות: אף על פי שהקהילה הבינלאומית מכירה בזכויות האדם האוניברסליות, ללא השתייכות למדינה מסוימת אין לפליטים אמצעי לממש אותן.
לסיכום, המתח בין הזכויות הטבעיות והזכויות הפוליטיות משקף את הדינמיקה המרכזית של הפילוסופיה המדינית: השאיפה לזכויות אוניברסליות מול ההבנה כי הן ניתנות למימוש רק במסגרת מוסדות פוליטיים. ההכרה בכך שהמדינה היא לא רק מקור של מגבלות אלא גם של אפשרויות חיוניות למימוש זכויות האדם מהווה אתגר מתמיד למשטרים דמוקרטיים, המבקשים לאזן בין אוניברסליות לבין ההקשר הפוליטי המסוים של כל חברה.
ראו גם: מה ההבדל בין זכויות טבעיות, זכויות חברתיות וזכויות מיעוטים
חזרה אל: סיכומים לבגרות באזרחות
