בעולם הדיגיטלי שבו אנו חיים, נדמה שהכול חופשי ונגיש. אנו גולשים, מחפשים, לוחצים ולוחצים חזרה, מבלי לשים לב שהמרחב הווירטואלי אינו רק מרחב של תוכן אלא מרחב של כרייה – כרייה של מידע, כלומר, שלנו. שושנה זובוף, בספרה עידן הקפיטליזם של המעקב (The Age of Surveillance Capitalism), טוענת כי הקפיטליזם המודרני עבר מוטציה: הוא כבר אינו מבוסס רק על ייצור מוצרים או מכירת שירותים, אלא על הפקת רווחים מתוך הפיקוח המתמיד על חיינו הדיגיטליים.
מהו הקפיטליזם של המעקב?
המודל הכלכלי של חברות טכנולוגיה מובילות כמו גוגל, פייסבוק, אמזון ואחרות מבוסס על איסוף מאסיבי של נתונים אישיים. אך לא מדובר רק במידע שאנחנו מספקים במודע – שם, גיל, כתובת מייל – אלא בכמות עצומה של נתוני התנהגות שנאספים באופן בלתי פוסק: אילו חיפושים אנחנו מבצעים, כמה זמן אנחנו מתעכבים על תמונה מסוימת, באיזו שעה אנחנו קוראים חדשות, מה קצב ההקלדה שלנו ואפילו מצב הרוח שלנו, כפי שהוא נמדד דרך השימוש שלנו באימוג'ים או אופן הקלדת הטקסט.
הנתונים הללו אינם נועדו רק לשפר את חוויית המשתמש שלנו. זובוף טוענת שהמטרה האמיתית של תאגידי הטכנולוגיה היא לנתח, לחזות ולבסוף לעצב את ההתנהגות שלנו – כדי להפוך אותנו ל"מוצרים" שהם מוכרים למפרסמים, פוליטיקאים, ואפילו גופים ממשלתיים.
מהפכה שמתרחשת ללא הסכמתנו
אם הקפיטליזם התעשייתי היה תלוי בניצול של עבודה אנושית, הרי שהקפיטליזם של המעקב מנצל את תודעתנו. זובוף מתארת כיצד האינטרנט, שנולד כמרחב חופשי של מידע ושיתוף, הפך למערכת טוטלית שבה לכל פעולה שלנו יש ערך כלכלי שמנותב למטרות של אחרים.
וכאן טמונה הסכנה הגדולה: בניגוד לשווקים קודמים, איננו צד בעסקה הזו. כשהתאגידים אוספים את הנתונים שלנו, אין כאן "הסכמה חופשית" במובנה הקלאסי. אין לנו שליטה אמיתית על המידע שנאסף עלינו, על הדרך שבה הוא מעובד, או על האופן שבו הוא משמש כדי לעצב את ההרגלים וההעדפות שלנו.
מה קורה כשהשוק יודע עלינו יותר משאנחנו יודעים על עצמנו?
אחד הרעיונות המטרידים ביותר בספרה של זובוף הוא שהקפיטליזם של המעקב אינו רק מנצל את מה שאנחנו עושים – אלא פועל באופן אקטיבי לכוון אותנו אל התנהגויות רצויות מבחינת השוק. האלגוריתמים לא רק מנבאים מה נרצה, אלא גם דוחפים אותנו לבחור בדברים מסוימים – מוצר, סדר יום פוליטי, תפיסה חברתית. בכך, נוצרת מערכת כלכלית חדשה שלא רק משקפת את המציאות, אלא יוצרת אותה.
ככל שהאלגוריתמים משתפרים, כך היכולת שלנו לחשוב ולפעול מתוך אוטונומיה הולכת ונשחקת. אם בעבר מידע היה כוח, הרי שהיום הכוח נמצא אצל מי ששולט במידע שלנו.
האם אפשר לברוח מהמעקב?
זובוף אינה אופטימית לגבי האפשרות להימלט לחלוטין מהשיטה, אך היא מציעה מודעות ציבורית וביקורת פוליטית כמנגנונים קריטיים לריסון הכוח של תאגידי המעקב. במילים אחרות, כפי שהחברה נאלצה בעבר להתמודד עם מונופולים תעשייתיים, כך עליה כעת להתמודד עם המונופולים הדיגיטליים, ולדרוש רגולציה והגנה על פרטיות.
הקרב על חירות המידע שלנו כבר לא מתנהל במרחב האקדמי – הוא מתרחש בכל רגע שבו אנחנו גולשים, מחפשים, צופים ולוחצים. הקפיטליזם של המעקב אינו רק איום כלכלי או פוליטי – הוא שאלה עמוקה של מהות חירותנו בעידן הדיגיטלי.
