סיפור הקרב של זאוס בטיפון הוא אחד העימותים הדרמטיים ביותר במיתולוגיה היוונית, המראה את תפקידו של זאוס כמלך האלים ואת מאבקו לשמור על סדר וסמכות על הקוסמוס.
טיפון, שתואר לעתים קרובות כאחד היצורים הקטלניים ביותר במיתולוגיה היוונית, היה ענק מפלצתי עם מאה ראשי נחשים שיכולים לנשום אש ולפלוט קולות מפחידים. המראה שלו היה כל כך מפחיד שאפילו האלים האולימפיים ברחו בפחד כשהופיע. טיפון היה בנם של גאיה (כדור הארץ) וטרטרוס, התהום העמוקה ששימשה כצינוק של ייסורים בעולם התחתון.
בכמה מהסיפורים אודותיו נולד טיפון מגאיה כנקמה בזאוס על כך שכלא בטרטרוס את בניה/אחיו. גאיה, שכעסה על יחסו של זאוס לטיטאנים, עודדה את טיפון להתקומם נגדו. טיפון פתח בתחילה במתקפה שתפסה רבים מהאלים לא מוכנים, ואילצה אותם לסגת למצרים שם התחפשו לבעלי חיים כדי להסתתר. על פי כמה גרסאות, טיפון הצליח לבתק את גידי ידיו ורגליו של זאוס, להפוך אותו לחסר אונים, להחביא אותם במערה, ולהותיר אותו משותק.
זאוס ניצל בסופו של דבר ונרפא על ידי הרמס, פאן, קדמוס או אגיפן, תלוי את מי במספרי המיתולוגיה היוונית שואלים. הם הצליחו לשחזר את הגידים של זאוס, ואפשרו לו לחזור למלוא הכוח. מחודש, זאוס יצא לקרב אדירים עם טיפון, שנלחם ברעם והתפרצויות געשיות. הקרב השתולל ברחבי הקוסמוס, והפחיד את יסודות האדמה והים. זאוס הצליח לבסוף להביס את טייפון באמצעות ברעי הרעם שלו, ורודף אחרי המפלצת ברחבי העולם. לבסוף הוא תפס את טיפון בסיציליה, שם לכד אותו מתחת להר אתנה. לפי המיתוס, ההתפרצויות הגעשיות מאתנה נגרמות מנשימתו הלוהטת של טיפון כשהוא מנסה להימלט ממאסרו.
