עלייתו של זאוס וחלוקת העולם

לאחר שהציל את אחיו מבטן קרונוס, זאוס הוביל מלחמה בת עשר שנים נגד הטיטאנים, הידועה כטיטנומאכיה. האלים האולימפיים נלחמו עוז נגד קודמיהם, כשכל צד גייס בני ברית מקרב אלים, ענקים ויצורים מיתולוגיים אחרים. בסופו של דבר, בזכות סיועם של הקיקלופים וההקטונכיריים שזאוס שיחרר מטרטרוס, יצאו האולימפים כמנצחים. הקיקלופים ציידו את זאוס, פוסידון והאדס בנשק עוצמתי: זאוס קיבל את ברקי הרעם, פוסידון את הקילשון והאדס קסדת העלמות..

בעקבות ניצחונם, החליטו שלושת האחים לחלק את היקום לשלושה תחומי שלטון כדי לנהל אותו ביעילות ולמנוע סכסוכים נוספים. הם הטילו גורל לקביעת מי ישלוט באיזה תחום – מעשה סמלי שביטא רצון בחלוקת כוח הוגנת, בניגוד לשלטונו העריץ של קרונוס.

זאוס זכה בשמיים, והפך למלך האלים ולאלוהות העליונה. תחומו כלל הסדרת מזג האוויר ואכיפת הצדק והחוק בקרב אלים ובני תמותה.

פוסידון קיבל את הים כממלכתו. הוא היה לאלוהי האוקיינוסים, הסערות והסוסים, הוא היה אחראי על יצירת גופי מים שונים ועל רעידות האדמה.

האדס קיבל את העולם התחתון, והפך לשליט המתים והעושר הנסתר של האדמה. תפקידו בעולם היה לדאוג לנשמות המתים.

חלוקת הקוסמוס לא רק בנתה תחומי שלטון פיזיים, אלא גם הגדירה תפקידים ואחריות לכל אלוהות, מה שעיצב יחסים וטקסים פולחניים. חלוקת הכוח בין האלים האולימפיים הביאה יציבות יחסית ותקופת שלום, אך היא גם יצרה הזדמנויות לעימותים ולמיתוסים חדשים,

סיפורי המיתולוגיה היוונית