תקשורת כתרבות: ניתוח של טקסטים בתרבות פופולארית

ניתוח של טקסטים בתרבות הפופולארית

תמר ליבס  מנסה להציג את מושא המחקר שלנו שהוא טקסטים. תוכן הוא תוצר תעשייתי, הוא מוצר תוצר של התעשייה. טקסט הוא האופן שבו תוכן מסויים נקרא על ידי קהל. כלומר, תוכן הופך לטקסט ברגע שהוא נחשף לקהל . באותה נקודת זמן הקהל מפעיל עליו מערך של משמעויות. כלומר, ברגע שאנו צופים בטקסט, תוכנית, אנחנו מנסים להפיק ממנה משמעויות ולהבין אותה. כאן התוכן הופך לטקסט, לתוכן בעל משמעות עבור הצופים/הקוראים, תלוי איזה סוג של טקסט זה.

ליבס מציעה לנתח רצועת צפייה. רצועת צפייה זו הגדרה לתכנים המאפשרים ניתוח והפקת משמעות. רצועת הצפייה היא הגדרה של החוקר המחליט מהו הטקסט אותו הוא רוצה לנתח או מהי רצועת הצפייה. הכוונה היא שרצועת הצפייה יכולה להיות, למשל, מבחינת זמנים – לנתח את כל התוכניות המוקרנות בשעה מסוימת, למשל הפריים טיים. כלומר, ניתן להגדיר רצועת צפייה על-פי זמן. ניתן להגדיר רצף של תוכניות בזמן מסויים קבוע – לנתח שבוע של תוכניות.

דרך אחרת להגדיר רצועת צפייה היא על דרך של ז'אנר מסויים, סוגה מסויימת. למשל, רוצים לבדוק אופרת סבון או כל תוכנית אחרת ולוקחים מספר פרקים כרצועת צפייה ומנתחים מהו המסר, את הדמויות, את העלילה וכד'. יכולה להיות רצועת צפייה על פי נושא, סוגיה – תוכניות העוסקות בנושא מסויים – כתבות חדשותיות שעסקו בהתנתקות, בעוני בישראל, בדמוקרטיה בישראל וכו'. כלומר רצועת הצפייה יכולה להיות גם על בסיס הנושא. רצועת הצפייה מוגדרת על פי החלטת החוקר. רצועת צפייה יכולה להיות על מספר פרסומות העוסקות באותו נושא ומייצגות את אותו הדימוי. (לדוג' בפרוס – יש להביא 3 פרסומות ולהסביר מדוע דווקא את  שלושתם – למשל ב-3 מיוצגות נשים בהקשר למוצרי צריכה, שלושתם מייצגות יחסים בין המינים, שלושתם מייצגות את הגבר החדש וכו').

מתוך הניתוח החוקרים מנסים לבחון באיזו מידה משתמעים מהטקסט תפיסות עולם הגמוניות וערכים שליטים או באיזו מידה ניתן להתבונן על הטקסט כפורום. השאלה המרכזית אותה החוקרים מנסים לבחון כשהם מנתחים טקסטים זה הציר שבין הגמוני ופורום.

טקסט הגמוני – הכוונה שיש מסר ברור, משמעותי, כל התפיסה הביקורתית, האומרת שהטקסט משרת את בעלי הכוח, משמר את חלוקת הכוח ואת הסטאטוס קוו.

פורום – הטענה היא, שהטקסט שהוא פורום, מציע נקודות מבט שונות, עוסק או דן בסוגיה באופן פתוח והיוצרים של הטקסט לא מכריעים את טקסט באופן חד משמעי או באופן מפורש. כלומר, הטקסט עצמו מוצג באופן של פורום המאפשר להתייחס למסרים שלו באופן מגוון לא חד כיווני כמו ההגמוני. דוגמא לטקסט שהוא פורם אלו התוכניות של אופרה ווינפרי, ריקי לייק. הטקסט מציע נקודות מבט שונות של המנחה, הקהל, המשתתפים, וכל אחד מהצדדים בתוך הטקסט מציע דיון סביב סוגיה מסויימת והחוקר הבא לבחון את הטקסט יכול לראות ייצוג של דעות שונות סביב אותה סוגיה. אין הכוונה מיוחדת כפי שיש בהגמוניה וגם אין הכרעה והטקסט לא נותן פיתרון אלא מעלה אפשרויות וכל אחד לוקח מזה את הדעות המתאימות או הנראות לו. דוגמא נוספת לתוכניות פורום זה כל התוכניות הפוליטיות:  פופוליטיקה למשל, התוכנית של דן שילון, דן מרגלית. פורום יכול להיות גם באופרת סבון – קורה משהו ויש ייצוג של מספר דעות – קורה לבחורה מסויימת משהו ואז יש את דעתה, הדעה של אמה, של חברה שלה, של החבר שלה וכו'. כלומר, זהו סוג של פורום שיש בו ייצוג של דעות שונות. פורום יכול גם להיות כשחוקר ייקח מספר כתבות וינסה לראות איזה נקודת מבט הן מציעות כלפי הסוגיה אותה הוא מסה לבדוק, למשל, העוני, בכל מיני סוגים של טקסטים. כלומר, אני כחוקר עושה מעין פורום ובודק נקודות מבט שונות  שעלו מכל מיני כתבות ומנסה לראות איך התקשורת התעסקה עם הסוגיה הזאת. זוהי מעין זירה של מו"מ בנושא של סוגיה ספציפית. (באינטרנט יש פורום אולם זה פורום של קהל בעוד אנו עוסקים בפורום של טקסטים, כשהטקסט מציע נקודות מבט שונות).

גם "סקס והעיר הגדולה" הוא מן סוג של טקסט פורום כי הם דנים על בעיה מסויימת וכל אחת מביעה את דעתה ואת הייצוג שלה ומביאים את הבעיה מנקודות מבט שונות.

חוקרי מדעי החברה והתקשורת מנסים לבחון באיזו מידה טקסטים מייצגים הגמוניה לעומת המידה שבה יש בטקסטים פורום. ברוב המקרים המסקנה היא הגמוניה. מרבית המחקרים שנעשו על טקסטים של תרבות פופולארית מדברים על כך שהטקסטים הרבה יותר הגמוניים מאשר טקסטים של פורום. המושג המדובר הוא משמעות מועדפת. הטענה היא שהטקסט תוחם את גבולות המשמעות באופן המשרת קבוצות חברתיות חזקות בחברה. בהרבה מאוד טקסטים יש לנו גבולות על מידת הפרשנות שנוכל להעלות מתוך הטקסט. כלומר, הטקסט מגביל אותנו על יכולת הפרשנות שלנו אותו, ויוצר הכוונה או הטיה כלשהי שבסופו של דבר תיצור משמעות מועדפת. יש מסר בולט יותר בטקסט המכוון אותנו, הצופים, להגיע אליו. המסרים ההגמוניים האלה משרתים את בעלי הכוח ויצדיקו את המשך שליטתם. יוצרים מן חיזוק להמשך ההתנהלות בצורה מסויימת. למשל, אם מיידעים בחדשות שצה"ל נכנס לבית כלשהו בשטחים  בעזה, או ירה על בית וכו' ונספר שבבית היו חומרי נפץ. אפילו אם היו שם נפגעים, מבחינתנו זה כבר מספיק כדי להצדיק את המעשה. כלומר היתה הכוונה להצדקת המעשה. יש כאן חיזוק הגמוני למעשה, להחלטת הממשלה. הרבה פעמים אנו מקבלים ידיעות על נפגעים ועל פעולות שנעשו, אך בסופו של דבר המסר הוא שניסו להגן עלינו וכתוצאה מכך קרה הדבר – בשורה התחתונה, לא היתה לנו ברירה.

כמובן שהמשמעות תלויה גם בנו כקהל. תלוי איך אנחנו מקבלים את זה. יש מי שיבקר את זה ויגיד שאולי יש ברירה ואפשרות פעולה אחרת, ויש מי שיצדיק את הפעולה. כלומר,יש גם להקהל אפשרות לפרשנות ואיך הוא מבין את הטקסט. בכל מקרה, הרבה מהמשמעות שאנחנו כקהל נפיק תלויה באופן שבו מיידעים אותנו, האופן שבו הטקסט מוצג, המילים שבהם משתמשים המסגור של הטקסט משפיע על האופן שאנו נקבל אותו.

מכאן נובעת אבחנה מאוד משמעותית של סוגי טקסטים, כלומר, אנחנו בוחנים האם הטקסט פתוח או סגור.

טקסט סגור– הוא טקסט הכופה עלינו פרשנות חד משמעית בעלת גוון אידיאולוגי, בדרך כלל, המכוון אותנו לפרשנות מסוימת. טקסט סגור הוא טקסט הגמוני.

טקסט פתוח – הוא טקסט המאפשר לנו ריבוי של פרשנויות המציע נקודות מבט שונות. כמובן, הפרשנות שלו תהייה תלויה בתפישת עולמנו כצופים – כל אחד מאיתנו יאמץ את נקודת המבט אותה הוא רוצה לקבל. טקסט פתוח הוא טקסט המציע פורום.

יש לנו רצף                 טקסט פתוח ————————————-טקסט סגור

בדרך כלל אנחנו מדברים על מיקום כלשהו על פני רצף. דהיינו, נבחן טקסט ונאמר שהוא עם הטיה, עם הכוונה מסויימת ולכן הוא עם מכוונות לסגירות. או שטקסט מסויים מציע לנו התייחסות פתוחה יותר, מגוונת יותר ולכן הוא נוטה לפתיחות. אחד הדברים שאנחנו ננסה לבדוק הוא מה מידת הפתיחות או הסגירות של הטקסט.

אפשר לדבר על סוגים שונים של ז'אנרים שיש להם משמעות מועדפת, שיש להם נטייה לפתיחות או נטייה לסגירות.  למשל, מהדורת חדשות, באופן כללי, נוטה יותר לכיוון של סגירות, בעיקר כשמדובר בנושאים ביטחוניים, מדינים. גם בנושא הכלכלי כאשר הממשל רוצה להצדיק גזרות כלכליות שהוא גוזר על הציבור, הוא מציג אותם בצורה מאוד ברורה, שאין ברירה וגם אם זה גובה מאיתנו מחיר כלכלי או אחר. בטווח הארוך המצב יהיה טוב יותר למרות שמטווח הקצר נסבול מהגזירות. זהו טקס הנוטה לסגירות. דוגמא נוספת היא תוכנית על ויקי כנפו. או נושא הסרבנים – בעבר הנושא היה סגור באופן חד משמעי. כל מה שהוזכר בהקשר של סרבנות או על הפרה של כללים בצבא, באינתיפאדה הראשונה זה גווע מיד ולא פותח הנושא – טקסט סגור לחלוטין.  יש הגדרה חד משמעית שמי שלא קיים את הכללים ועמד בדרישות, מקבל את עונשו. יש הגדרה מאוד ברורה.  עם הזמן, עם אינתיפאדה השנייה ועם עליית הקולות, כשבמקביל השתנו תהליכים צבאיים, מדיניים וכו', היתה תנועה ושמענו יותר ויתר קולות אחרים ודעות אחרות שיש אנשים שיכולים לסרב, בין אם זה טייסים או חייל פשוט, והדיון היה יותר פתוח ולא היתה רק משמעות אחת לסרבנות והמילה עצמו הפסיקה להיות כל כך שלילית. נוצר דיון הרבה יותר פתוח ופחות הגמוני. כלומר, כל הזמן יש תנועה על הציר מסגור לפתוח וחוזר חלילה.

טקסט פתוח יהיה גם טקסט שנותנים לו מקום פתוח ואפשרות לתגובות והבעת דעות. חשוב לראות את מי מראיינים ולמי נותנים במה – האם זה מומחה תוכן, אדם מהשורה, עובד ציבורי/ממשלתי רשמי וכו'. סאטירה, מבחינת הגדרתה, מאפשרת לקבל יותר מנקודת מבט אחת מאחר ואפשר לקבל את הדברים כפי שהם וכפי שהם מייצגים את המציאות. הצד השני שוברת את התפיסה ומאפשרת 2 נקודות מבט. עדיין הסאטירה מבחינת הגדרה מאפשרת עוד נקודות מבט. גם אופרת סבון נחשבת כטקסט פתוח  – יש הרבה דמויות, עלילות, פרקים, אלמנטים של פתיחות בתוך הטקסט המציע לנו הרבה נקודות מבט של דמויות שונות וכו'. טוענים שמגדרית גברים מעדיפים טקסטים סגורים – תוכניות משטרה, סרטי מתח שיש להם מבנה מאוד דבור – התחלה, אמצע וסוף. רואים מי הרע ומי הטוב וברור מה יהיה בסוף – הרע ילך לכלא. נשים אוהבות טקסט פתוח שבו ניתן לדבר ולהביע דעה וכו'. סוגות היותר גבריות הם טקסטים שבהגדרה יותר נוטים לסגירות כי יש להם התחלה, אמצע וסוף. הטקסטים היותר נשיים, הטלנובלות וכו' יש בהן יותר פתיחות.

חזרה אל: תקשורת כתרבות

תקשורת המונים – סיכום