התפתחות האידיאולוגיה הפשיסטית לא החלה במקורה בגרמניה. בקרב כמה הוגים במחשבה המדינית בעת החדשה ניתן לזהות שורשים של חשיבה פשיסטית ובהם ז'אן ז'ק רוסו וג'ורג' סורל, ויש המחשיבים גם את אפלטון בתור הוגה בעל רעיונות פשיסטיים בתחום המדינה.
באיטליה צמח הפשיזם המודרני מבית מדרשם של שני הוגים
בניטו מוסוליני – במקור היה סוציאליסט ועשה את המעבר שהרבה מאוד אנשי שמאל וסוציאליסטים עשו באירופה שבין מלחמות העולם מהשמאל הקיצוני לימין הקיצוני. היסטוריון שאמר שבתקופה של אירופה בין המלחמות – או שהיית עם סטאלין או שהיית עם היטלר – אין אמצע.
ג'ובאני ג'נטילה – עמד לצד מוסוליני כאחד מאבות הפשיזם האיטלקי.
המושג פשיזם עצמו נובע מהמילה האיטלקית פאסיו –Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים – שכן כל הזרדים ביחד – אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. (ראה יסודות הפשיזם מאת זאב שטרנהל – סיכום המאמר)
אחד מהארגונים הראשונים עם אידיאולוגיה פשיסטית היה "המפלגה הפשיסטית האיטלקית הקרבית/הלוחמת". נעמוד על כמה עיקרים:
בניגוד לפשיזם הגרמני או הספרדי, הפשיזם האיטלקי היה בנוי על מוסדות מדיניים. המוסדות כפופים למנהיג – דוצ'ה, פיהרר וכו'. תפקיד הממשלה – לתאם בין האיגודים למנהיג.
המדינה עומדת בפשיזם כערך עליון – למדינה יש ערך מוסף מסכום חלקיה. המדינה דואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל למען העם ובשמו. לצורך זה מעניקים הפרטים לה את חירותם מרצון. המפלגה היא נצחית וכך גם השלטון. השליט מורם מעם והוא מגיע לתפקידו בשל יכולותיו המיוחדות. סמכותו היא ללא סייג – חייבים לציית לה. בפשיזם מותרת מפלגה אחת בלבד. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. כל צורות השלטון האחרות שנוגד את המשטר הפשיסטי פסולות – אין מקום לשום מפלגה אחרת. מדינה בשיטה של מפלגה אחת ומנהיג אחד כשהם הסמכות האחרונה.
מבחינת שיוויון בעם – לא כל בני האדם נולדו שווים בתפיסה של הפשיזם. אלו שנולדו להנהיג הם המנהיגים ומי שנולד להיות מובל הוא המובל.
היחס למלחמה בפשיזם– המלחמה מהווה את הגילוי הנעלה ביותר של האדם, היא מייצגת ערכים כמו כוח, גבורה והקרבה. לכן גם הפשיזם שם דגש על נערות וגיל צעיר כמבטאים את רוח האומה. הפשיזם אינו מאמין בשלום – החולשה תביא לניוון ופירוק האומה. המלחמה היא מטרה שמקדשת את האמצעים כמלחמה.
הדוגמא המזעזעת ביותר – יומנו האישי של בנו של מוסוליני – הטיל פצצות במלחמת העולם השנייה וגם בכיבוש חבש. האיטלקים השתמשו בגז חרדל, והבן של מוסוליני השתמש בפצצות אלו נגד האתיופים. הבן שלו אמר שכל פעם שהוא מפיל פצצת חרדל על כפר הוא מקבל אורגזמה מינית.
למרות שרואים כמה מדינות פשיסטיות במלחמת העולם השנייה – יפן, ספרד, איטליה וגרמניה – צריך לעשות הבחנה בין המודלים השונים.
אצל הפשיזם האיטלקי – דגש על כלכלי-חברתי.
גרמנים – דגש על עניין גזעי (ראה תורת הגזע הנאצית). לא היה קיים באיטליה ובספרד. הגזענות נכנסה לאיטליה רק כשהגרמנים נכנסים לאיטליה כדי להדוף את מתקפת בעלות הברית. בשלב המוקדם של המפלגה הפשיסטית היו יהודים כחברי מפלגה.
למה דגש כלכלי-חברתי? כי כל שאר המשטרים נכשלו בעיני העם. התקופה שבין המלחמות הייתה כישלון של הרבה משטרים באירופה. היטלר למשל הבטיח כיכר לחם ובקבוק חלב לכל מדינה – ועמד בהבטחה! כשיש הרבה בעיות, כשלאנשים רע, מחפשים אנשים שיפתרו הכל ב"זבנג וגמרנו".
בספרד העניין של הפשיזם קצת שונה כי זה קשור למורשת החברתית הספרדי. מלחמת האזרחים בספרד היא אולי תמרור האזהרה האחרון על מלחמת העולם השנייה. פרנקו היה בצפון אפריקה בתחילת המלחמה. כל ההתנהלות של צרפת ובריטניה בספרד מראה את החולשה וההססנות שלהן, ומראה לגרמנים ולאיטלקים וליפנים כמה אפשר להשיג מהמדינות האלה באמצעות אלימות.
אצל פרנקו האידיאולוגיה הייתה יותר פנים-ספרדית. הוא היה בחור מאוד פיקח – ברגע שהוא סיים להשתלט על ספרד הוא הפסיק (ראה מלחמת האזרחים בספרד). "הספיק לו". יש מפגש בין פרנקו לבין היטלר בצרפת בתחנת רכבת – פרנקו בכוונה בא להיטלר בדרישות מטורפות ואז היטלר כל כך כעס על פרנקו שספרד לא הייתה צריכה לקחת חלק במלחמה. ביומנים של היטלר רשומים המילים "מה הוא חושב לעצמו האיש הקטן הזה עם השפם?". אחרי שנגרמה מלחמת האזרחים, הצירים הרפובליקנים נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה.
ספרד התחילה את הבום הכלכלי שלה בשנות ה-60 תמורת הקמת בסיסים אמריקאיים במלאגה לצי השישי. זה מה שהציל את ספרד מהתדרדרות.
קווים עיקריים של הפשיזם הספרדי: המדינה מעל הכל, ביטול היחיד לחלוטין, מוטיב המלחמה.
כן – זה מושג קצת אמורפי, אבל יש סממנים קלאסיים שאפשר לראות. יש גם משהו בפן הכלכלי-חברתי, אבל זה לא ייחודי לפשיזם.
ראה גם:
סיכום על עליית הפשיזם באירופה
המחשבה הפשיסטית לגווניה – זאב שטרנהל – סיכום מאמר
