אדמונד הוסרל הוא המייסד של מה שמכונה "פנומנולוגיה טרנסנדנטלית", שהייתה עבורו ניסיון לחידוש מדעי של הפילוסופיה. הפנומנולוגיה ההוסרליאנית מנסה לתאר את המשמעות שיש לעולם עבורנו לפני כל התפיסות התיאורטיות והספקולטיביות לגביו. היא משיגה זאת באמצעות "רדוקציה פנומנולוגית" שחוזרת "חזרה לדברים עצמם" כפי שקורא המוטו של הוסרל. מטרת הפנומנולוגיה היא להציג את הדברים כעצמם ולתאר את ההוויה כהוויה.
עקרונות בפנומנולוגיה טרנסנדנטלית
הוסרל התנגד להסתמכות של הפילוסופיה על תיאוריות ומונחים שהוא תיאר כ"מגדלים באוויר". הוא היה ביקורתי במיוחד כלפי הפסיכולוגיזם. מטרת הצמצום או הרדקוציה של הפנומנולוגיה היא לנקות את הערפל ולהחזיר את הפילוסופיה לקרקע של הדברים עצמם. מושג מרכזי נוסף של הפנומנולוגיה הטרנסנדנטלית הוא זה של התכוונות, שמשמעותה שדברים שזוכים למשמעות הם תמיד כאלו שאליה התודעה שלנו מתכוונת. מושג יסודי נוסף הוא של ראיה או אינטואיציה, המהווה הרחבה של מושג התפיסה ואשר מתייחס לאמת מקורית והיסודית של מה שמציג את עצמו כתופעה. פנומנולוגיה טרנסנדנטלית יכולה להיחשב כצורה רדיקלית של אמפיריציזם פילוסופי. עם זאת, היא נמנעת מההבחנה הקלאסית בין אמפיריציזם לרציונליזם על ידי הפיכת נתונים אמפיריים לפעילות מודעת.
מורשת הוסרל
הוסרל חשב שהשיטה שלו צריכה להיות מדע קפדני במובן זה או להסתמך רק על דברים ידועים נתונים. הוא גם חשב שזה צריך להתקדם כפרויקט קולקטיבי שמאחד הוגים רבים. אולם פנומנולוגים מאוחרים יותר לקחו כיוונים שונים. מלבד שאיפות קולקטיביות, הפנומנולוגיה התקדמה כפי שהפילוסופיה עושה בדרך כלל באמצעות ויכוחים ודיאלקטיקה. תורת הפנומנולוגיה הטרנסנדנטלית של הוסרל קיבלה שינויים ותפניות שונות עם הוגים הבאים. אלה, כמו היידגר, ביקשו להפוך את הקיום עצמו לאובייקט מחקר מכוון, בעוד שאחרים, כמו לוינס, ביקשו ללכת מעבר לחוויה לעבר מחוזות כמו האינסוף.
