"החוכמה לא התקדמה עוד צעד מאז אפיקורוס, אך לעתים קרובות הלכה אלפי צעדים אחורה" (פרידריך ניטשה)
הפילוסוף היווני אפיקורוס פעל במאה הרביעית והשלישית לפנה"ס ומאז הותיר לעולם תפיסה שנויה במחלוקת על מהות העונג וההנאה. בתורות מוסריות רבות, דתיות או פילוסופיות, נתפס העונג כניטרלי במקרה הטוב ובמקרים רבים כשלילי. בזמן שאנחנו מקנים ערך רב לתכונות ומעשים כמו צדקה, חמלה, ענווה, חוכמה, כבוד, צדק ועוד, עונג והנאה לא פעם נחשבים כעומדים בניגוד לכל אלו. אך עבור אפיקורוס, המרדף אחר הנאה והחיפוש אחר העונג מבטיחים חיים ישרים.
לדברי אפיקורוס "אי אפשר לחיות חיים נעימים בלי לחיות בחוכמה ובכבוד ובצדק, ואי אפשר לחיות בחוכמה ובכבוד ובצודק בלי לחיות בנעימים. בכל פעם שחסר אחד מאלה, כאשר, למשל, האדם אינו מסוגל לחיות בחוכמה, אף על פי שהוא חי בכבוד ובצדק, אי אפשר לו לחיות חיים נעימים" (מתוך: אפיקורוס, אמרות יסוד).
מעבר לנהנתנות
אין צורך להבין את אפיקורוס כמטיף לחיים שכל מה שחשוב בהם הוא אוכל ומין, וזו גם טעות לראות אותו כאבי הנהנתנות כפי שהוא לעיתים מתואר בפילוסופיה. המושג המנחה את אפיקורוס אינו נהנתנות אלא "אטרקסיה". אטרקסיה היא לא סתם כיף או עונג חושי רגעי, אלא חווית הנאה גבוהה ומתמשכת. כאן העיקרון הוא לא "יותר זה יותר טוב" אלא אמנות האיזון של חיים שניתן לקרוא להם טובים.
לדברי אפיקורוס העונג וההנאה הם למעשה הסרה של כאב. כך למשל ההנאה מאכילה היא למעשה הסרת הכאב של הרעב (והנאת הסיגריה היא הפחתה רגעית של כאב ההתמכרות). הגדרה כזו גורמת להבין כי הנאה מספיקה להיות הנאה ברגע לא מצליחה להפחית סבל או גורמת לו. כך למשל אם אכלנו יותר ממה שאנחנו צריכים אנחנו עלולים להרגיש רע.
אטרקסיה בעבור אפיקורוס היא ההשגה המושכלת, החכמה והטובה של העונג וההנאה ושימורם בחיים. זו איננה נהנתנות או הדוניזם שכן בעבורו "חיי הנאה אינם אפשריים ללא חיים בתבונה, בטוב ובצדק" (שם). כלומר, צריך לדעת להנות, אבל גם צריך לדעת איך, בשביל זה אנחנו צריכים פילוסופיה.
ראו גם:
