ההיסטוריה המקרית של הרשת/ הווארד ריינגולד
כיצד מתייחס ריינגולד לנושא הקניין רוחני בעידן המידע?
ריינגולד מוצא את נושא הקניין הרוחני כסוגיה חברתית. רבים מהספרים, התמונות, מילות השירים, הכתבות וסרטי הוידיאו שייכים למישהו. השאלה המתבקשת היא מה יהא על התמלוגים בעולם בו אפשר להעתיק הכול בלחיצת מקש. טד נלסון, שטבע את המונח "היפר טקסט", חשב לראשונה על תכנית לפתרון הסוגיה בשנות ה-60, מתוך מחשבה על היום שבו הבעיה החברתית הטמונה בליבה של טכנולוגיית המחשבים תגדל. התכנית של נלסון נקראת "קסנדו" וכוללת בסיס נתונים של כל הספרות בעולם. הקוראים יוכלו לקבל נגישות למסמכים, והמערכת תשלם ליוצרים באופן אוטומטי סכום כסף קטן מתוך חשבונות המשתמשים. פרויקט קסנדו עדיין חי, והבעיה עודנה קיימת.
כיצד התפתחות רשת האינטרנט השפיעה על יצירת כפר גלובלי?
ריינגולד גורס במאמרו כי האינטרנט הפך את העולם לכפר גלובלי אחד. המחשבים המארחים באינטרנט הם קהילות המחשב האינדיודואליות. לחלק מהמארחים מאות אלפי משתמשים. שימוש בIRC יחבר לאחת מעשרות ערוצי הצ'ט השונים בקרב משתמשי אינטרנט מ-20 מדינות שונות. זו רק דוגמא אחת מיני רבות. האינטרנט הוא כלי אשר באמצעותו החלפת מידע, דעות ומסרים שונים בין אנשים מקצה אחד של העולם לקצה השני אינם פרי דמיון. הנגישות חסרת התקדים הזו לחייו של כמעט כל פרט אחר (המחובר לרשת) יצרה את תחושת ה"עולם קטן" המוכרת לנו. הכפר הגלובלי שיצר האינטרנט שווה ערך לאחת המדינות הגדולות בעולם, תוך שימוש בתקשורת דו כיוונית, ולא בשידור המוני, ותוך חציית גבולות של מרחב, זמן ופוליטיקה.
כיצד השפיע האינטרנט על יצירת קהילה מסוג חדש? – קהילה מקוונת. האם ניתן להתייחס אליה כקהילה לאומית מסוג חדש?
בשנות ה-80 לא רק מדעני מחשב, או משתמשי BBS הפזורים ברחבי העולם השתמשו ברשת. האינטרנט כלל כבר עשרות אלפי חוקרים ותלמידים בתעשיות פרטיות ובאוניברסיטאות שהתחברו לרשת דרך מרכזי המחשב של המוסדות שלהם. כל מרכז מחשב הוא קהילה של יחידים החולקים משאבי נחשב, וכאשר הוא מצטרף לשלד המהיר של האינטרנט, כל קהילה מחוברת באופן וירטואלי לכל קהילה אחרת, דרך דואר אלקטרוני פרטי, צ'ט ציבורי בזמן אמיתי, ושיחות פומביות חובקות עולם כמו היוזנט. תרבות הרשת קיבלה ניחוח גלובלי, צעיר ועל פי רוב בעל נטייה אמריקאית, בעת קולג'ים רבים ברחבי העולם הפכן להיות מקוונים. כך נוצרו קהילות שלמות מקוונות, דהיינו, קהילות מדומיינות, בעלות מכנה משותף זה או אחר, המורכבות מפרטים המחוברים לאינטרנט, ואינם מכירים זה את זה פנים מול פנים.
כיצד האינטרנט השפיע על תפיסות זמן ומרחב? מה אפשר האינטרנט לאזרח הקטן?
לדו קיום של אוספים מעודכנים וגדולים מאוד של מידע עובדתי בשילוב עם מדיום המשמש גם פורום לדיונים יש השלכות חשובות על המרחב הציבורי. כמו במדיה קודמים (עיתון, רדיו, טלוויזיה) העולם מתרחב ומתכווץ גם יחד עקב המידע הרב המגיע מ"העולם שבחוץ", ממדינות ויבשות אחרות.
לדידו של ריינגולד, כל תפיסת המקום השתנתה. כאשר אפשר "להעביר" את ספריית הקונגרס (המקוונת כמובן) ממקום למקום בתוך פחות מדקה, עצם המשמעות של קיום מקום שנקרא ספריית הקונגרס משתנה. כאשר ספריית הקונגרס הופכת להיות דיגיטאלית, המקום בעיר וושינגטון הופך להיות וירטואלי. ניתן להגיע לקטלוג ספריית הקונגרס דרך המחשב האישי. ברגע שמורידים את טקסט המקור עצמו למחשב האישי,תחושת מקום הימצאותו של המידע משתנה. "ספריית הקונגרס נמצאת כעת על המודם שלי, יחד עם שאר הרשת" .
כאשר רשתות שלמות מצטרפות לאינטרנט, הספריות המקוונות שלהן הופכות לזמינות. כאשר יותר מידע מודפס עובר דיגיטציה, מידע רב יותר נעשה זמין 24 שעות ביממה. הישג זה משפיע על
תפיסת הזמן. המהירות, הקלות והנגישות של חומר שבעבר היה חסום לעיני הציבור הביאו למעין "ביטול זמן". לא קיימות בנמצא "שעות צריכה" או "פריים טיים". הזמן מיטשטש.
האינטרנט השפיע על האזרח הקטן בכך שנתן לו את הגישה למשאבי ענק- נהרות בלתי פוסקים של מידע, גישה קלה יותר לממשל (היכולת לדעת מה מתרחש בצמרת ההנהגה, להגיב, להעביר ביקורת, להתאחד תחת רעיונות משותפים עם משתמשים אחרים, לארגן עצומות ומאבקים מבלי לצאת מהבית), פגישה עם חברים וירטואלים, חשיפה לתכנים שעד כה היו בגדר "סודות עלומים", נגישות לתקשורת מדעית ונטילת חלק בקבוצת שיחה בינלאומית על מדע.
שירות הדואר האלקטרוני והאפשרות להפיץ מסרים אישיים, יצירות אומנות ודעות, הופכת כל אזרח ברשת למוציא לאור.