דמותו של זאברודסקי ב-"בעלת הארמון"
על דמותו וגילו של זאברודסקי הקורא לומד מתוך הכתוב בפתיחת המחזה, כאשר כתוב בהוראות הבימוי כי זאברודסקי בן 57 ותפקידו הוא שומר הארמון. זהו האפיון הישיר היחיד המאפיין אותו.
על דמותו של זאברודסקי ניתן ללמוד בעיקר מאפיון עקיף: דברים שאומר זאברודסקי בעצמו, או דברים שנאמרים עליו ע"י דמויות אחרות כגון דורה, זאנד ולנה, ולבסוף בעזרת הערות המחבר המתארות את נימת דיבורו של זאברודסקי. לדוגמא: "במרירות".
הוא שייך למשפחה אצילה, למרות שתפקידו לשמור על הארמון, הוא מרגיש בעל הארמון.
זאברודסקי בז למשטר החדש ומרגיש כי הוא מייצג את המשטר הישן. הוא בז לנאצים ומתעב אותם על מעשיהם- "דת של קניבלים". זאברודסקי מודע לכך, שלא ניתן להסתמך רק על העבר, ומי שלא חי נפשית את ההווה – כבר מת.
מדבריו של זאברודסקי אפשר ללמוד כי זאברודסקי מעריך ואוהד את הדת היהודית – "תמיד הייתי מעריץ את העם היהודי". מתוך דברי לנה והמלמולים החוזרים ונשנים ע"י זאברודסקי, אפשר ללמוד על אמונתו והשקפתו הדתית של זאברודסקי. אדם המאמין במלכות הרביעית.
לסיכום, זאברודסקי היא דמות החיה בעולם משלה עם ערכים משלה ואמונה משלה.
דמותה של דורה:
דורה היא הדמות הקיצונית מול דמותו של זאברודסקי, היא מנוגדת לו ואף משקפת את הדברים המנוגדים לחלוטין לזאברודסקי. דורה מייצגת את החיים החדשים, את העולם המודרני שמסתייג מן הערכים של העולם הישן. היא זוכרת מימי ילדותה את הפער שהיה בין הארמון ובין ההמון, לאיש מההמון לא הייתה דריסת רגל בתחומי אחוזות בני האצולה. דורה משבחת את העולם החדש שביטל את הפער בין המעמדות. היא דוגלת בחיים בריאים, נוחים עבור האנשים כולם ואם המודרניזציה על כל גילויה (מכשירים חשמליים, "קופסאות מודרנית") מאפשרים את הנוחות עבור ההמון הרי זה מבורך ומשובח מבחינתה. דורה היא יעילה, תכליתית ומעשית. היא מסכימה כי הארמון יפה – אך אינו יאה למגורים. הספרים הם בעלי ערך אך מעלים אבק, ולכן זה אינו פרקטי לגביה. אין לה סנטימנטים לבית הגדול ולחומר – הבית בו הייתה משכנת בוודאי את הרעבים ומשקמת אותם. דורה מייצגת את העם היושב בישראל (היא מדגישה את אהבתה והקשר העמוק שלה לארץ, לשמש, לחמסין, בעוד שבאופן מפתיע היא מדגישה את הזרות שהיא חשה כלפי אירופה שבה גדלה בנעוריה). היא חיה את העתיד וההווה ולא את העבר.
דמותו של זאנד:
זאנד הוא דמות הביניים בין שתי דמויות קיצוניות אלו. הוא עצמו נציג טיפוסי של "היישוב המאורגן": חקלאי, ספרן, לוחם, מורה – הכל לפי צו השעה. מצד אחד הוא שותף לדורה בשליחות ההצלה, אך מצד שני הוא שבוי בקסמי הארמון העתיק על תכולתו: הספרים, שעון הקוקייה.
זאנד בניגוד לדורה אינו מבטל את המורשת המערבית, הוא משלב תרבות זו בחייו הישראליים (עמ' 23 "ייתכן שהפסדנו איזה חוש…"). הוא מגלה סובלנות והבנה כלפי זאברודסקי, מתון ושקול ומשתדל להבין. זאנד הוא השילוב הנכון בין ישן וחדש, משום שאדם ועַם שאין לו מורשת עבר, אין לו הווה וגם לא עתיד. זאנד הוא מצד אחד מושרש במסגרת החיים החדשים ומצד שני הוא נושא בקירבו את מורשת התרבות האירופאית. יש לו יחס מיוחד, יחס של כבוד לערכים התרבותיים של עולם האתמול, ועם זאת הוא חי בעולם החדש (אולי דווקא בגלל שזאנד מצא דרך לשלב בין העולמות הללו בחרה לנה להתקשר ולסמוך עליו). זאנד הוא אדם שמסוגל להסתדר בכל מצב גם אם הוא מצב לא צפוי בכלל, הוא מסוגל להוציא את המיטב מכל סיטואציה בה הוא מצוי. הוא אדם מתון היודע לכבד את הזולת אך יודע גם לעמוד על שלו כשצריך.
דמותה של לנה
אפיון ישיר – לנה בת 19. ובסוף המערכה הראשונה "יוצאת לנה נערה צעירה, יפה מאוד לבושה שמלה לבנה ארוכה" (עמוד 50).
לנה היא בחורה צעירה, פליטה שהסתתרה ביער מפני הנאצים ונמצאה ע"י זאב' שלקח אותה תחת חסותו והצילה ממוות.
לנה מתגלה כאדם שקשה לו לתת אמון באחרים: "אינני יודעת כלום, אפשר תמיד לזייף עיתונים ותעודות". כיוון שלנה היא פליטה יהודיה, היא מפחדת מאוד מפני הנאצים, "הנאצים יודעים הכל, הם זרע השטן". מתוך דברי דורה המכירה את משפחתה של לנה וכן מדברי לנה עצמה, אפשר ללמוד על משפחתה של לנה: "הם לקחו את אבא ואת אמא ואת זוסקה הקטנה ואת פאול. דורה: "להוריך הייתה חנות תכשיטים על יד המוזיאון?".
לנה היא מצד אחד פליטה ומצד שני בעלת הארמון, זו ההרגשה שהעניק לה זאב'. ללנה התלבטויות רבות אם לעזוב את הארמון או להשאר עם מציל חייה, אך הרגשותיה לגבי העתיד ברורות מתוכן דבריה ודרך אמירתם "כ"כ חלמתי שאוכל ללכת בחוף…".
לנה עומדת בפני התלבטות קשה: עליה לבחור בין העולם שאותו היא מכירה לבין העולם החדש שקוסם לה מאוד, עליה להחליט לאן פניה מועדות.
לנה, שמגלה את האמת המרה, לנה שעליה להחליט משיכתה לרוזן ולהכרת הטובה לו היא חייבת, לבין רצונה לחזור לחיים – חיים מלאי קסם וחידושים. ובכוח חיים אלה נופלת ההכרעה, ההכרעה לצאת מן החיים בעולמו הסגור של הרוזן אל החיים הפתוחים, אל אור היום, אל התגשמות חלומה.
יחסה לזאב': היא רואה בו מצילה, מושיעה ואפילו דמות אבהית דואגת ומקנה ביטחון. זאב' רואה בה אישה צעירה שנוכחותה נותנת לו טעם לחייו.
יחסה לדורה: דורה מנסה לשכנע אותה בדרכי כפייה שונות לעזוב את זאב' ללא היסוס ואינה מבינה את ההתלבטות של לנה בעניין והקושי. לנה מסתייגת מדורה שמכנה את זאב' בשמות גנאי. דורה לא מבינה שלנה עדיין רואה עצמה חייבת לו הרבה.
יחסה לזאנד: בוטחת בו ומאמינה רק לו כי הוא מבין לליבה, נתן לה אפשרות בחירה
מערכות יחסים בין הדמויות
–מערכת היחסים בין זאברודסקי ודורה–
אלו 2 דמויות מנוגדות. עימות בין התרבות של המאה ה19 לתרבות של המאה ה20 .
נציג תרבות העבר הוא זאב' שמייצג את האצולה ששקעה. מולו דורה נציגת התרבות הסוציאליסטית. הם כל הזמן מתוכחים וציניים אחד כלפי השני. סגנונה של דורה ישיר והיא דבקה בעמדותיה. היא לא חושבת אם היא פוגעת במישהו. זאב' לעומתה חי בעולם של דמיון וחלום. תרבות ההמונים היא תרבותה של דורה שמייצגת את העולם החדש והמודרני לעומת תרבות האצולה שמייצגת עולם ישן. דורה וזאב' לא מצליחים לגשר על הפערים ביניהם.
–מערכת היחסים בין זאנד ודורה–
הם מתנהגים כמו זוג. הפכים שמשלימים אחד את השני, שניהם פועלים למען העתיד היהודי- זאנד פועל להצלת מורשת העבר ודורה מצילה ילדים יהודיים. שניהם פועלים יחד לשחרורה של לנה. שניהם סוציאליסטים דמוקרטיים.
–מערכת היחסים בין לנה לדורה–
מערכת מורכבת מאוד. בהתחלה מנסה דורה להיות אדיבה, אך מהר מאוד היא מתחילה לחקור את לנה. לנה כמעט לא עונה לדורה, מה שמעיד שהיא אינה בוטחת בה. בהמשך וברגע שדורה מקללת את זאב' (איזו נבלה) לנה כועסת והקורא מבין שאין סיכוי למערכת יחסים זו. דורה מנסה לחטוף ללנה את הסרט השחור – היא לא מבינה שזו המזכרת האחרונה שלה מאמה. כשדורה שואלת את לנה שאלות, לנה עונה- אבל לזאנד. לא מתקשרת לדורה.
