"הכוח הצבאי היהודי הגדול ביותר מאז ימי בר-כוכבא", כ-2,000 לוחמי פלמ"ח ו-'הגנה', התאסף בראשית חודש אפריל 1948 בהוראת דוד בן-גוריון. המטרה: ירושלים הנצורה מזה כמה חודשים על ידי כוחות ערביים החולשים על הדרך היחידה המובילה אליה. ברקע למבצע שקיבל את השם "מבצע נחשון", על שם נחשון בן-עמינדב שהיה הראשון שקפץ לים ביציאת מצרים, עמדה "תוכנית ד'" של הנהגת היישוב העברי לכבוש מידי הערבים את כל השטח שהוקצה ליהודים במסגרת תוכנית החלוקה וכן לנגוס עוד כמה שטחים שלא נכללו בה. אך תושבי ירושלים הנצורים שיוועו לאספקה וזו הייתה המטרה הכי חשובה באותו רגע.
הכוחות יצאו לדרך אל מול הערבים שישבו מעל לציר התנועה המרכזי לירושלים והובלו על ידי עבד קאדר אל-חוסייני. בלחימה בדרגות שונות של קושי נכבשו יעד אחר יעד לרבות כפרים שלמים וכן היעד החשוב והקשה ביותר בדרך לירושלים: "הקסטל", שעל כיבושו והגנתו במתקפת הנגד שילמו בחייהם 39 לוחמים יהודים וכ-90 לוחמים ערבים כולל מנהיגם אל-חוסייני.
בחסות הלחימה והכיבושים של הכוחות הצליחה שיירה של כ-200 משאיות לצאת מקיבוץ חולדה ולהגיע לירושלים, תוך שהם מספקים מזון, ציוד ונשק חשובים מאוד לעיר הנצורה. אולם פתיחת הציר לא האריכה ימים והערבים שבו לשלוט בו וירושלים נותרה נצורה עד לפריצתה של דרך בורמה כחודשיים לאחר מכן.
אולם יותר מההישגים הצבאיים הזמניים של מבצע נחשון חשיבותו הייתה בהישגיו התודעתיים שסימנו את כיוונה של כל מלחמת העצמאות: כוח צבאי יהודי מאורגן וממושמע מול אסופות לוחמים ערבים עם תיאום והנהגה רופפים. למעשה הייתה זו הפעם הראשונה שבה תפקדה ה'הגנה' כצבא סדיר וכך הפריצה הנחשונית קדימה הייתה לא רק אל ירושלים אלא לניצחון בכל המערכה.
אולם מבצע נחשון נושא גם צד אפל בדמות פרשת דיר-יאסין. בשולי הקרבות כבשו כוחות של אצ"ל ולח"י את הכפר דיר-יאסין ששכן בפאתי ירושלים והתאפיין ביחסי ידידות עם היישוב היהודי בעיר ואף חתם עימו הסכם ידידות ועצרו מלוחמים ערבים מלפעול ממנו. אולם עם פרוץ הקרבות נקלע גם דיר-יאסין לתוך הלחימה ובעת הכיבוש שלו התפתח קרב קשה ביותר שהותיר 5 הרוגים מצד הלח"י והאצ"ל ובין 100 ל-250 (תלוי בגירסה) הרוגים מהצד הערבי. רבים מההרוגים לא היו כלל לוחמים, מה שהוביל לתיאור האירוע על ידי הערבים, הבריטים וחלק מהיהודים כטבח, כולל שמועות על מעשי זוועה שביצעו הלוחמים בחפים מפשע. פרשת דיר יאסין הטילה כתם מוסרי על מבצע נחשון וכלל מלחמת העצמאות שלאחריה צצו עדויות על מעשים דומים בכפרים ערבים, אם כי בקנה מידה קטן יותר. מצד אחד גרמה פרשת דיר-יאסין לתרעומת רבה בקרב הצד הערבי ולקריאות נקמה, מצד שני הסיפור הוביל למנוסה של תושבים ערבים מבתיהם עם התקרבות הכוחות היהודים ומצד שלישי גרמה למחלוקת עמוקה בישוב העברי (הסוכנות היהודית אף התנצלה רשמית על האירוע) ולגינוי של האירגונים שלקחו בו חלק.
לדעת עוד:
יכולים לנחש מה חשבו אבות הציונות על שאלת הערבים? מבחר ציטוטים
