היצירה עוסקת במערכת היחסים שבין היהודים לגויים. שתי הדמויות הרוכל והאדונית משורטטים ומאופיינים כדמויות טיפוסיות שמציגות יהודים וגויים. היצירה אינה מציינת זמן או מקום ולכן ניתן להבין שמערכת היחסים ההרסנית, זו הממיטה אסון על היהודי קיימת בכל זמן ובכל מקום שכן בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו.
הרמזים המעניקים לסיפור את פרשנותו האליגורית (זו של משל):
- שמה של הילני גזור מההלניזם, המסמל את הגויים, את ראשית היסודות הזרים, הנוכריים.
- יוסף היהודי מחזר על הפתחים ואינו רצוי, דחוי ודוחה. כך היהודים באירופה, ללא בית, ללא הגנה ומחסה, נודדים , מרגישים זרים ונתונים תחת סכנה מתמדת , שלא בהכרח נראית לנגד עיניהם. הם יושבים על 'סיר הבשר' במחוזות זרים ועיוורים לעיוורונם ולא חשים בסכנה האורבת לפתחם.
- הגויים שונאים את היהודים שנאת חינם על עצם היותם יהודים. האדונית קוראת לרוכל לביתה למרות הדחייה הראשונית שלו – לא צריכה לך ולסחורתך, ועולה מדבריה כי גם בעברה ככל הנראה רצחה את בעליה, שהיו יהודים. ההרמז המקראי שבו אומרת הילני לרוכל כי "חיה רעה אכלתהו" ביחס לאחד מבעליה שנרצח, רומז על שנאת החינם. בתנ"ך על שום קניית כתונת הפסים ליוסף, דרשו אחיו להרגו. הם הרגישו מופלים , טבלו את כותנתו בדם ובאו לפני אביהם ואמרו לו כי יוסף נרצח "חיה רעה אכלתהו". הקנאה היא קנאת אחים כמו הקנאה בעל ישראל כעם סגולה לאלוהיו, שהם גם אלוהי ישו ומוחמד, הנוצרים והמוסלמים. הלבוש של היהודים, ייחודו של היהודי על פני השאר, הם אלו שמושכים נגדו אש ושנאה.
- היהודי מוסר לגוי את הכלי לרציחתו. הוא מכשיר את הקרקע לרציחתו על יד העברת הסכין ממנו אל הגוי.
- היהודי נשבה בסוד קסמה של האדונית, נמשך אחר המסתורי והזר למרות האימה והסכנה הנשקפות לו. לא בררו מה סוד קסמו של העולם הנוכרי, האפל, המסתורי אלא שהיהודי נשבה בו והולך שבי אחר החומריות שמציע עולם זה ושוכח בנקל את יסודותיו ושורשיו, זהותו ותורתו. היהודי מסונוור מקסמיה של התרבות הנוכרית המציעה לו טובות הנאה חומריות – מזון, הגנה (שקרית כמובן), ואף הנאות גופניות, ובוחר להתמסר תמורתם למרות היותה של הקרקע בוערת מתחת לרגליו.
- ביצירה מאשימה האדונית את הרוכל ברצח ישו. ניתן לזהות את העילה לשנאה התהומית בין שתי הדתות ברצח שמייחסים הנוצרים ליהודים – ברצח ישו.
- בשעת מצוקה ואובדן חוזר היהודי אל אוהלה של תורה, נזכר באבותיו ויוצא לקרוא קראית שמע בתואנה, בתירוץ של התרחקות מה'. וכמו בכל סיפור התנ"ך הזעקה לה' מגיעה רק לאחר שכלו כל הקצים והיהודי מרגיש תחושת אובדן ואימה.
- היהודי עד מהרה חוזר לסורו. מתפכח לזמן קצר ביותר (בקריאת שמע – סעיף קודם) אך חוזר לחזר על הפתחים, כעני בפתח, שדורש רחמים וטובות חומריות. עד מהרה הוא שוכח את הצורך שלו במציאת פתרון קבע להווייתו הקיומית שמוטלת בסכנה כל פעם מחדש. הוא חוזר לראשיתו של הסיפור ומעגל הפחד, האימה והסכנה שוב מרחף מעל ראשו. אין ספק שהאמירה כאן היא כי כל עוד היהודי לא יתור אחר חיפוש הפתרון בתוך עמו, בשורשיו, במולדתו, חוסן והגנה לא יהיו לו ומותו הוא רק עניין של זמן.
- הילני אומנם מתה אך הילני היא אחת מני רבים. הגויים לא מתו ועדיין מאוחר להספידם. כיוון שהרוכל חוזר לחזר על הפתחים הרי שהגוי הבא שבו יתקל, כדוגמת הילני (וכולם מונעים משנאת חינם) הוא רק עניין של זמן.
