במשטר דמוקרטי ישנם מספר מנגנוני פיקוח וביקורת שמטרתם להבטיח את עקרון הגבלת השלטון.
מוסדות פורמליים- תפקידם הוא לבקר את רשויות השלטון והם מוסדות קבועים בחוק.
מוסדות בלתי פורמליים- תפקידם כתפקיד המוסדות הפורמליים אולם הם אינם מעוגנים בחוק. לכן השפעתם של המוסדות הפורמליים גדולה יותר.
מוסדות פורמליים:
- הפרלמנט (הכנסת). באמצעות החקיקה הוא מגביל את פעולותיה של הממשלה ומפקח על התקציב ועל מדיניות גביית המיסים במדינה. חשוב לזכור כי במשטר פרלמנטרי לממשלה יש רוב בפרלמנט ולכן יכולתו של הפרלמנט להגביל את הרשות המבצעת היא מצומצמת.
הפרלמנט יכול להצביע אי-אמון במשלה ובכך להביא לסיום כהונתה, זאת משום שהממשלה חייבת באמון חברי הפרלמנט.
בפרלמנט יושבים גם נבחרי העם שאינם תומכים בממשלה והם מבקרים את מהלכי הממשלה המכהנת ומפקחים עליהם בעבודת הפרלמנט, בהליכי חקיקה ובהצבעות אי אמון. הם גם מעוררים את תשומת לב הציבור למדיניות הממשלה ופעולותיה. - מוסד ביקורת המדינה. מפקח על הפעילות של המערכת הממשלתית והציבורית בתחום של מנהל תקין, כלכלה וכספים ומבקר פעילות זו. במדינות דמוקרטיות מוסד זה אינו תלוי ברשות המבצעת. הביקורת מתפרסמת כל שנה – דו"ח מבקר המדינה ומתפרסמת ברבים.
- נציב תלונות הציבור. הנציב מטפל בפניות הציבור, אזרחים הסבורים כי רשויות השלטון או אישים המכהנים בהן פגעו בהם פגיעה אשר יש בה אי-צדק \ חריגה מסמכות \ אי-תקינות.
- מערכת המשפט. אמצעי לריסון רשויות השלטון. בית המשפט בוחן האם השלטון עובד בהתאם לחוק. בית המשפט מגן על זכויות האדם והאזרח מפני הרשות המבצעת.
מוסדות בלתי פורמליים:
- תקשורת. כתובה ואלקטרונית התקשורת מספקת לציבור מידע על הנעשה בזרועות הממשל השונות, חושפים שחיתות ומספקים לציבור מידע על הנעשה בזרועות ממשל שונות. בפעולות אלה מספקת התקשורת לציבור כלים בשביל להעריך את נבחרי הציבור ולנקוט עמדה. עצם קיום ערוצים פתוחים תורם לעיצוב דעת הקהל.
- דעת הקהל. הציבור הניזון בעיקר מגורמי התקשורת מביע את עמדתו בצורת הפגנות, התאגדות כקבוצות, עצומות, עצרות, שביתות וכולי. לאזרחים כוח רב להשפיע על מהלכי השלטון.
- אמנות. משמשת דרך להבעה פוליטית וחברתית על השלטון לעיתים.
ראו גם: אמצעים להגבלת השלטון
